ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורה של מחנכת כיתה ה' באחד מבתי הספר בארץ שתלמידיה העפילו לשלב המחוזי של חידון 'ירושלים שלי' ולתדהמתם בפתח האולם בו התקיים החידון, במוזיאון ישראל, ניצבו פסלי עירום. בראשית דבריה מספרת המחנכת שביקשה להישאר בעילום שם כי החידון אכן חשוב ומחנך ועוסק בהיסטוריה של ירושלים, ואולם התקלות החלו כבר בשלב חוברת הלימוד לחידון, בשלב זה גילתה שכל התאריכים המצוינים בחוברת, התאריכים עליהם ייבחנו התלמידים, הם לועזיים, כולל תאריך קום המדינה. המחנכת העלתה את הסוגיה בפני חבר הכנסת זבולון אורלב שנחלץ במהירות לעזרתה, פנה לאחראים על החידון שהבטיחו שבחידון הבא אכן העניין יתוקן, אם כי לגבי החידון הנוכחי לא ניתן לפעול לשינוי החוברות שכבר הודפסו וכבר נשלחו לבתי הספר. עוד היא מספרת כי גם מספר ההזמנות שניתנו לכל בית ספר היה מצומצם, 21 הזמנות בלבד לכל בית ספר. היא לא מקבלת את הסיבה לכך, שהאולם קטן מדי, שכן לטעמה נכון היה למצוא אולם גדול יותר ולאפשר היקף גדול יותר של תלמידים משתתפים ונוכחים ובכך להגדיל את מספרם של המעורבים בחידון ונוכחים בו. ואולם הבעיה העיקרית התגלתה כאשר הגיעו היא והתלמידים לאולם בו התקיים השלב המחוזי של החידון. האולם שנבחר לשם כך לא היה במחלקת הנוער אלא בחלקו הרגיל של המוזיאון, ואל מול הכניסה ניצבו פסלי עירום. "התלמידים שאלו אותי מה זה, והפניתי אותם לעבור במהירות כדי שלא לראות זאת", היא מספרת ומבהירה כי מדובר בפסלים שניצבו שם כמיצגים אמנותיים, "הם קוראים לזה אמנות אבל אנחנו יודעים שהתורה היא האמנות שלנו", אומרת המחנכת המציינת שרוב הילדים שהגיעו לאולם הגיעו מבתים דתיים. עוד היא מציינת שאינה המורה היחידה שמחתה על הבחירה הגרועה לאולם בו ייערך חידון לילדים בית ספר. היא פנתה לממונים, אולם לדבריה רוח הדברים שקיבלה כתגובה הייתה שהיא חשוכה. בחלופת מיילים שקיימה המחנכת מול מארגנת החידון כתבה על חשיבותו של החידון והאווירה הטובה בה התקיים והוסיפה: "בכניסה הראשית למוזיאון וכן בהמשך הדרך עד לאולם החידון, ניצבו פסלי ערום שאי אפשר להתעלם מהם. הילדים בהיכנסם שאלו אותי מיד, המורה מה זה?? מה יכולתי לענות להם חוץ מ"אל תסתכלו". אין לי ספק, ואף שמעתי מורים אחרים הקובלים על המיקום, כי ניתן למצוא מקום ראוי יותר מבחינה חינוכית שבו לא יאלצו עיניהם של הילדים לספוג מראות מעין אלה". בתגובה נאמר לה כי "מוזיאון ישראל הוא מוסד ממלכתי ואפשר גם לומר לאומי. הוא מוסד מכובד ברמה בינלאומי. השנה כל תלמידי כיתות א'-ב' בחינוך הממלכתי והממ"ד בקרו במוזיאון במסגרת פרויקט משותף עם מוזיאון ישראל. ולא קבלנו ולו תלונה אחת ...". המגיבה לא הסתפקה בכך, אלא הוסיפה סדרת חינוך למחנכת וכתבה: "סבורני שתפקיד המחנך הוא לא לעצום לתלמיד את העיניים או לשים מחסום על עיניו ופיו. אלא לכוון אותו להתמודד עם האתגרים השונים שהסביבה המשתנה מציבה לו . תפקיד המחנך הוא לתת לו את הכוחות והעוצמה לומר כן ולא לסביבה, ולהבחין בין טוב ורע. תלמידים בכיתה ה' בהחלט בעלי יכולת חשיבה וערכית להתמודד עם פסלים ולהבין מה המשמעות שלהם, וזה גם תפקיד המחנך – אם התלמיד שואל אותו לפשר העירום". המחנכת ממשיכה לעמוד על שלה שלא היה ראוי להציג פסלים שכאלה מול עיניהם של ילדים, בפרט כשרובם דתיים. לדבריה במידה ובשנה הבאה תדע ששוב יש כוונה לקיים שלב בחידון במקום שכזה תפנה גם בנושא זה לחבר הכנסת אורלב שהוכיח את פעילותו הנמרצת בעבר, ותקרא למרד בבתי הספר והחרמת החידון.
