בתנועת 'נאמני ארץ' מדווחים על תופעה במגזר החרדי - אברכים מגדלים לפני חג הפסח גדיים לפני הפסח, מגדלים אותם בחצרות הבתים ונערכים לאפשרות הקמה פתאומית של בית המקדש. לדברי אנשי התנועה "האברכים מונים כמה אפשרויות להיווצרות מצב כזה. ביניהם התרחשות שמיימית ומשיחית; התרחשות בינלאומית איזורית שתאפשר הגעה להר הבית; ואפילו התפקחות של פיקוד המשטרה שתאפשר לנו את קיום מצוות היום החשובה הקרבת קרבן פסח". כפי שמצוטט בפיהם מאיר, אחד האברכים שיזם את החידוש התורני הזה. יצחק, שלו זו כבר שנה שניה שהוא קושר גדי לביתו אומר שהאירועים במזרח התיכון הם תמיד בלתי צפויים, וצריך להיות ערוך לכל מצב פתאומי. אפילו טיל שינחת על הר הבית ויהפוך אותו לתל חרבות, יאפשר את הכניסה למקום והקרבת הפסח. ואפילו ללא בית מקדש, כפי שנפסק בהלכה שמקריבים את כל הקרבנות אע"פ שאין בית מקדש בנוי. הוא אומר. גם חיים שהתמנה על גדי, הביא אותו לביתו, והוא מספר על עוברים ושבים רבים שהופתעו מפעיות הגדי שבקע מהמרפסת בקומה השלישית. חלקם אף התעניינו אצלו איפה וכיצד רוכשים גדיים, לאחר שהרעיון מצא חן בעיניהם והם ביקשו להצטרף לצפייה לישועה. חיים גם מצביע על המשנה במסכת כלים [פרק י"ט] המספרת שבכל הדורות נהגו ישראל לעשות זכר למצוה שנצטוו ישראל בשנה הראשונה לצאתנו ממצרים, על ידי שהיו קושרים בכל שנה גדי לפסח בכרעי המיטות. אשתו של אחד מן האברכים שהכניס גדי בחצר ביתו, מספרת כי מדובר בחויייה רוחנית מרגשת, הטירחה הקשורה בזה פעוטה, והתקוות שמפיחה בנו הפעולה המעשית הם עצומות. אם לא נזכה השנה, נעשה זאת שוב בשנה הבאה, היא אומרת. על השאלה מה עם טומאתינו? הלוא כולנו טמאי מת? משיבה אסתר "בעלי לימד אותי שההלכה קובעת שכאשר הציבור כולו אינו טהור, אז טומאה הותרה בציבור, ומקריבין גם בטומאה". האברכים אומרים שמדובר במנהג עתיק. לדבריהם, גם בדורות האחרונים נהגו בירושלים להכין שה כשבים או עיזים לקרבן פסח. כפי שהם מצביעים על התמונה המפורסמת משנת ה'תש"א, שבה נצפים אביו של ישראל גליס, רבי יעקב לצד רבי אליהו זלוטקין ורבי יוסף משה ברגמן מושכים להם שה בערב חג הפסח.
