בית המשפט העליון של קנדה דחה בתחילת החודש עתירה של תושב פלסטיני שערערעל החלטת מנהלת ההגירה לגרשו, אך קיבל את טענתו שמהימנות המסמכים שהגיש לא נבחנה, ועל בסיס זה הורה לקיים בחינה של המסמכים ע"י מנהלת ההגירה בהרכב אחר. העותר הוא אנוואר איסמאעיל שלטף, תושב מחנה פליטים ביו"ש לא הרחק מירושלים. אנוואר פרט בעתירתו לבית המשפט העליון את קורות חייו, שהיו רצופים לטענתו בהתנכלויות מצד השלטונות הישראליים. על פי גרסתו, בשנת 1988 הוא יצא ללימודים באוניברסיטה בהודו, ועם חזרתו הוא הואשם בחברות בארגון פתח ולא הורשה לצאת שוב להודו להמשיך בלימודיו. אשר על כן, החל אנוואר לעבוד כנהג משאית, אך התקשה להתפרנס לאור המגבלות שהיו על התנועה בין הערים השונות ביו"ש. ב-1996 בעודו נוסע במשאית עם בן דודו הם נקלעו לעימות בין פלסטינים לחיילים ישראלים, ובמהלכו כדור פגע והרג את בן הדוד. פעמים רבות הוא נעצר בחסומים, ולעיתים הוכה או נעצר למשך מספר שעות. באחד המקרים הוא היה עד לפיצוץ שגרם לפציעתם של אנשים רבים. בשנת 2002 חיילים ישראלים נכנסו למחנה הפליטים בו התגורר והורו לכל הגברים בגילאים 15 עד 55 להתאסף, ולאחר מכן הם נעצרו ונלקחו לחקירה. מספר חודשים לאחר מכן, חיילים ישראלים ירו לעבר אנוואר ופלסטינים אחרים ששהו בקרבת מעיין. בשנת 2003 ביקש אנוואר לנסוע עם אימו למכה, אך הצבא הישראלי אסר על גברים מתחת לגיל 35 לצאת את תחומי יו"ש. מספר ימים לאחר שבקשתו נדחתה,קיבל אנוואר אישור לצאת למכה. לאחר חזרתו ממכה מכר אנוואר את המשאית לאור קשיי הפרנסה בשל ההגבלות על הנסיעה ביו"ש. בשנת 2005 ערכו חיילים ישראליים חיפוש בביתו. במהלך אותה שנה הוציא אנוואר ויזה לארה"ב לצורך ביקור תיירותי וענייני עסקים. לאחר חזרתו מארה"ב הוא הוציא ויזה לבנו. אנוואר טען, כי בשנת 2006 הוא נעצר במחסום ובאיומי נשק הצטווה לנבוח במשך שעה כל עת שעבר כלי רכב במקום. לאחר אירוע זה החליט אנוואר לעזוב את יו"ש ולעבור לארה"ב, מתוך כוונה להגיע לקנדה ולקבל בה מעמד של פליט. בסתיו 2008 הגיע אנוואר לקנדה ומימש את תכניתו. מנהלת הפליטים דחתה את בקשתו של אנוואר לקבלת מעמד של פליט, בטענה שגרסתו אינה אמינה ואינה מציגה עובדות המלמדות על היותו נתון לרדיפה בידי השלטונות הישראליים. בהחלטתה ציינה מנהלת הפליטים, כי חזרתו של אנוואר לביתו ביו"ש לאחר ביקור בארה"ב בשנת 2006 אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בדבר היותו נתון לרדיפה של השלטונות הישראליים. יתר על כן, אנוואר ציין בבקשת הויזה לארה"ב, כי מטרת ביקורו היא לצורכי תיירות ועסקים והוא לא הגיש בקשה לקבלת מעמד של פליט בארה"ב, אלא בחר לעשות כן רק בקנדה. עוד קבעה מנהלת הפליטים, כי אין בידי אנוואר הוכחות המאששות את היותו נתון לרדיפה אישית מכוונת של השלטונות הישראליים. על פי המידע שהוצג בפניה על ידי אנוואר עולה, כי הוא זכה לחינוך, למקום עבוד ולמגורים, ואף אם היה נתון לקשיים הוא לא נרדף בידי השלטונות, וההוכחה הניצחת לכך מצויה בחזרתו לביתו לאחר הביקור בארה"ב. את אירוע הנביחה שתיאר אנוואר כינתה הוועדה "משפיל", אך אינו בגדר רדיפה. לחוסר המהימנות של אנוואר התייחסה הוועדה גם בהקשר לטענתו לפיה הוא הוכנס לרשימה השחורה של פלסטינים שיציאתם לחו"ל נאסרה. הוועדה ציינה, כי טענה זו לא הופיעה בגרסה המקורית של הבקשה הכתובה שהובאה בפניה, ומעבר לכך על פי גרסתו של אנוואר עולה, כי הוא קיבל מספר פעמים אישור יציאה לחו"ל. שופט בית המשפט העליון, ג'יימס אוריילי דחה אפוא את טענתו של אנוואר לפיה הוועדה לא בחנה כראוי את בקשתו לקבל מעמד של פליט, והסביר, כי הוועדה לא בחנה את ההוכחות שצרף משום שגרסה שהן בלתי רלוונטיות לאור חוסר האמינות שהתבררה בטענותיו. בקשתו של אנוואר לבטל את החלטת הוועדה לא התקבלה, אך השופט הורה לבחון את ההוכחות בהרכב אחר של הוועדה.
