בשנת 2011 נמשכו ואף הסלימו הטרדות של יהודים והסתה נגדם, הכוללות איומים מילוליים, עלבונות, והתנהגות פוגעת. מעשים כאלה עלו במספרם באופן דרמטי בשנים האחרונות באזורים שונים בעולם, ובתוכם בולטת בייחוד הפגיעה האישית החוזרת ומתרחשת על בסיס יומיומי בעיקר במערב אירופה וכן גם באוסטרליה ובקנדה, ברחוב, במרחב הציבורי ובקרבת מוסדות ואתרים יהודיים, כלפי מי שמזוהים כיהודים, וכלפי ילדים ונוער בבתי ספר ובסביבתם. מערכות מעקב ודיווח קיימות רק בחלק מן הארצות, כך שאין אפשרות לספור את כל המקרים. רמת האירועים האלימים, המתבצעים עם נשק ובלעדיו, הוונדליזם והאיומים הישירים ירדה ב-2011 ב-27% בהשוואה לשנה שקדמה לה: 446 אירועים לעומת 614 (נתוני ארה"ב נכללו כאן רק בחלקם). הירידה בבריטניה (ל-105 אירועים), צרפת (114) קנדה (68), , שבהן נרשמו יחד 63% מכל האירועים בעולם, ובהן מתגוררות קהילות יהודיות גדולות, השפיעה על הסטטיסטיקה הכללית. בארצות אחרות, כמו אוסטרליה, בלגיה ואוקראינה נשאר מספר האירועים כמעט כשהיה, ואילו בביילורוסיה ובליטא נרשמה עלייה. עם זאת, הנתונים מראים שאלימות פיזית נשארה ברמה גבוהה מזו של שנים קודמות, ושהתקיפות נעשו ברוטאליות יותר, וחלקן גרמו נזק ממשי לנתקפים. אפשר להצביע על כמה גורמים אפשריים לירידה במספר האירועים האלימים: העדרו של עימות רחב הקף בין ישראלים לפלשתינאים, כמו משט המרמרה ב-2010, ובעיקר מבצע "עופרת יצוקה" ב-2009 שבמהלכו פרץ גל אלימות; העובדה שחלק ניכר מפעילות הימין הקיצוני הופנתה ב-2011 כלפי מוסלמים, צוענים ומיעוטים אחרים מבין המהגרים; "האביב הערבי" והשלכותיו, שהעסיקו את הצעירים המוסלמים באירופה; המספר הגדל והולך של תלונות והבאה לדין של תוקפים ומסיתים שהוגשו בהצלחה על ידי יהודים, כיחידים ובמסגרת ארגונים; והפעילות הגוברת של ממשלות וגופים אזרחיים לקידום חקיקה וכלים ציבוריים כנגד גזענות, ואנטישמיות בכלל זה. הסיבות לרמה הגבוהה של הצקות והסתה הן ככל הנראה הקצנה של צעירים מוסלמים, בעיקר ממשפחות מהגרים, ומהטמעתן של האשמות כלפי יהודים; הסלמה בעוינות של הימין הקיצוני-מיליטנטי, שפעילותו התחזקה על רקע המשבר הכלכלי ובעיית הרב-תרבותיות; השימוש הגובר ברשת, על שלל אתריה, הרשתות החברתיות והבלוגים, המפיצים בקלות מסרים אנטישמיים, כמו גם הסתה אנטי-ציונית ואנטי-ישראלית המתבטאת לעתים קרובות במונחים אנטישמיים. מסרים אלה נשמעים באוניברסיטאות, קולג'ים ומסגדים, והם מועברים גם על ידי פעילי ה-BDS – ראשי תיבות לחרם, הטיית משאבים והטלת עיצומים על מי שקשור בישראל; והאווירה העוינת שיוצרים הרטוריקה של השמאל הרדיקלי, וביטויים והאשמות הנשמעים גם בשיח שבמרכז החברה ולא רק בשוליה. ההאשמות העיקריות המופנות כלפי יהודים וכלפי ישראל כמדינה יהודית, ממשיכות להיות קיומו כביכול של כוח יהודי עולמי, העומד מאחורי כל אירוע משמעותי בעולם, כולל הסתה בעד ונגד המהפכות בעולם הערבי-מוסלמי, ופועל ללא תנאי בשרותה של ישראל, וכן שליטה בכלכלה העולמית ומכאן אחריות למשבר הכלכלי הנוכחי. האשמות אלה נשמעות במקביל לתיוגה של ישראל כישות גזענית, לא-לגיטימית, בעלת מאפיינים נאציים, ישות שבה ובתומכיה מתגלם רוע אוניברסאלי.
