באדיבות ערוץ 1 אירועי יום הזכרון לשואה ולגבורה נפתחו הערב (רביעי) בטקס הממלכתי ב"יד ושם". כמדי שנה, נשאו בו דברים נשיא המדינה - שמעון פרס, ראש הממשלה - בנימין נתניהו הרב הראשי לתל אביב ולשעבר הרב הראשי לישראל - הרב ישראל מאיר לאו. יהודה וידבסקי, אליעזר לב ציון, אנטולי יצחק רובין, ארטמיס מירון, בת-שבע דגן וחסיה ורדי הדליקו את שש המשואות. הנושא המרכזי של הערב היה "היחיד והיחד – סולידריות יהודית בשואה". נשיא המדינה שמעון פרס פתח את דבריו בשליחת תנחומים למשפחת סג"מ הילה בצלאלי שנהרגה היום במהלך החזרות לטקס יום העצמאות בהר הרצל ולמשפחת החייל יהושע חפץ שנפטר במהלך גיבוש ליחידת יהל"ם. בהמשך דבריו אמר הנשיא, "בדרכי לכאן, אורותיה המאירים של ירושלים, התחלפו לפתע לרשפי האש שאכלו את בני עמי. זה אנחנו. זה עמנו. עם נושא אור גדול. עם נושא יתמות תהומית. זה אנחנו. ניצולי שואה. בוני תקומה". "גם הערב עינינו הדומעות יופנו לעבר אלה שאינם איתנו", אמר הנשיא בקול חנוק, "ועינינו הפקוחות יביטו לעבר הצפוי לנו. בחול המועד עברתי את הארץ לאורכה ולרוחבה. שמיים כחולים. שדות פורחים. ילדים מקסימים. אנשים חרוצים. חשבתי על הקהילות שמהן הם באו, ואינן עוד. החלפתי לרגע את תל אביב בוילנה, את חיפה בביאליסטוק. את דגניה, נהלל, באר שבע, בפלונסק בריגה באודיסה. לא נותר בהם יהודי אחד". "משרפות הדיקטטור הנאצי ושליחיו, המיטו אסון על העולם, ושואה על בני עמי. מכחישי השואה מכחישים מעשי קודמיהם כדי לכסות על מעשי עצמם. שקר ההכחשה לא יכבה את אש התופת. ערמות הגופות המעונות. הירויים שנזרקו לתעלות המוות. התנורים ששרפו בני אדם חיים. הם עדות לכל הדורות. נשמת אפם האחרונה של התינוקות בזרועות אימותיהם – תוסיף לזעזע כל בן אנוש. עד קץ הדורות". "נולדתי בוישינבה. חצי מיושביה עלו לישראל. וחציה האחר עלה באש. לאחר המלחמה נודע לי, שביום ראשון, 30 באוגוסט, הנץ השחר השחור על עיירת הולדתי. הנאצים שכבשו אותה ציוו על היהודים לארוז את חפציהם ולהתייצב איש-איש בפתח ביתו. אנשי האס אס עברו והיכו בהם וציוו עליהם לנוע לבית הכנסת. אחת מהם צעקה "יהודים, הצילו עצמכם!". הגרמנים כילו ביריות את אלה שניסו להימלט. היתר הגיעו לבית הכנסת שהיה בנוי מעץ. שעריו ננעלו. כולם נשרפו חיים. זה היה יומו האחרון גם של רבי צבי מלצר, סבי, מחנכי. הוא עלה באש כשטליתו על ראשו. היה זה היום היהודי האחרון בוישינבה. לא נותר בה אפילו יהודי חי אחד. ביקרתי בה לאחר המלחמה. לא נותר בה סימן יהודי. לא בית. לא בית כנסת. לא בית ספר. לא בית קברות. רק גל אבנים סתמיות. בעמדי שם, צילצלה באוזניי תפילת ה"כל נדריי" האחרונה שהשמיע סבי בקולו העָרֶב. שפתי מילמלו קדיש". "הערב נמצאים כאן ניצולי שואה, ובני אותן העיירות שבנו את ישראל החדשה. הנאצים הקימו חרושת של מוות. פסי ייצור של רצח. מפעלי גז של חנק. לא היה כדבר הזה בדברי הימים. כה מאורגן. כה שיטתי. כה חייתי. זה קרה באירופה. סמל הנאורות. זה נולד בגרמניה. שהתיימרה להיות מובילה בתרבות. שאר הרוח התגלה כשאול תחתית. היהודים שחיו בגרמניה העשירו את תרבותה. העלו את רמתה המדעית. העשירו את כלכלתה. ככל יהדות אירופה. מדוע זיהה אותם היטלר, כגדולי אויביו? התשובה הנוקבת היא: שכוחם המוסרי של היהודים היה מסוכן יותר בעיניו מכוחם הצבאי של שכניו. הנאצים חששו שהאמונה היהודית שכל אדם נולד בצלם אלוקים, תכה את השקר הנאצי שלפיו קיים גזע עליון. הם חששו שהחזון הנבואי יבוא בחשבון עם החרב הנאצית. גאה אני על היותנו אויבו המושבע של הרֶשע הנאצי. גאה אני על מורשת אבותינו, שהיא ניגודה הגמור של תורת הגזע. גאה אני על אמונתנו שאין אדם עליון על אדם. אין גזע עליון. יש רק שורשים עמוקים. אני בטוח שכך יגדלו ילדינו, נכדינו וניננו. כאשר קדיש על לשונם, "ואהבת לרעך כמוך" בליבם". "ישראל היא מצבה חיה לאחינו ואחיותינו שנרצחו. במחרשות ההופכות תלמי מדבר למטעים פורחים. במעבדות המגלות חיים חדשים. בכוח מגן המסוגל להבטיח את קיומנו. בדמוקרטיה ללא פשרה". "אנו מחויבים שאיש מהם לא יופלה לרעה בגלל לאומיותו או דתו. זו מהות קיומה של מדינת ישראל. היא כוח מגן. מקלט בטוח, ורוח גדולה. אילו הייתה מדינת ישראל קיימת בימים ההם, אני משוכנע שפני הדברים היו שונים. שילמנו מחיר גבוה ולא אבדה אמונתנו. צברנו יכולות בלתי רגילות שנבעו מתהומות השואה והגיעו מפְּסָגוֹת המורשת שלנו. והיו להתחייבות של תיקון עולם ועילוי אדם. כוחו הסגולי של עמנו גנוז בדברי ימיו ואצור בנפש בניו. היינו סימן שאלה. היום אנו מדינה איתנה. לאנושות היום אין ברירה, עליה להפיק את לקחי השואה. ולעמוד מול איומים קיומיים, בטרם יאחרו את המועד". "איראן עומדת במרכז האיום הזה. היא מרכז הטרור. היא מהווה איום על שלום העולם. אין מקום להמעיט ביכולותיה הגלויות והגנוזות של ישראל להתמודד עם איום זה". "נולדו לנו דורות צעירים שכתפיהם רחבות להחזיק בקיים. והם משכמם ומעלה להוביל את ישראל ליעודיה ההיסטוריים: לפי עשרת הדברות. לפי יבנה וחכמיה. לפי נבואתו של ישעיהו. נאמר קדיש לזכר אחינו, אחיותינו, הורינו וילדינו שנפלו על קידוש השם. ונבטיח שילדינו יגדלו כיהודים. בחייל וברוח. כשהם נושאים על גבם את בטחון ישראל ועל כתפיהם את שלום העם היהודי". "באנו היום לומר קדיש לזכר יקירנו שנספו בשואה. באנו לחזור ולהישבע "לא עוד". באנו לומר שאנו שוחרי שלום היודעים להגן על עצמם. יכולנו ונוכל. בנינו ונבנה. נזכור לעד את זכר ששת מליוני אחינו שניספו בשואה. בעוד שבוע נעלה את דגלי העצמאות של ישראל שהועלו לראשונה לפני 64 שנים. היום כבר ברור שהמציאות שיצרנו, עולה על החלום שחלמנו. נעלה בגאון את דגלי העתיד של ישראל כמדינה עצמאית, ערכית, יצירתית ותורמת. דגלי שלום, ביטחון וידידות. זו ההנצחה האמיתית". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר "עם ישראל חי. אויבינו ניסו לקבור את העתיד היהודי, אבל עתידנו נולד מחדש בארץ אבותינו. כאן בנינו בסיס להתחלה חדשה של חופש ותקווה". "כיום קורא ופועל המשטר האיראני בגלוי ובנחרצות להשמדתנו, והוא פועל בקדחתנות לפתח נשק גרעיני כדי להשיג מטרה זו.אני מאמין בעם ישראל. אני מאמין בכוחנו להגן על עצמנו מול מבקשי נפשנו. אנשים שמבטלים את האיום האיראני כגחמה או כהגזמה לא למדו דבר מהשואה". "להירתע מלומר את האמת - שהיום כמו אז ישנם אלה שרוצים להשמיד מיליוני יהודים - זה זלזול בשואה, זה עלבון לקורבנותיה, וזו התעלמות מלקחיה. לפני שבעים שנה לא היתה לעם היהודי את היכולת המדינית להזעיק את האומות, ולא היכולת הצבאית להגן על עצמו. אבל היום ברוך השם המציאות שונה. היום יש לנו מדינה, היום יש לנו צבא. יש לנו היכולת, החובה והנחישות, להגן על עצמנו". "האמת היא שאיראן חמושה בנשק גרעיני היא איום קיומי על מדינת ישראל. האמת היא שאיראן גרעינית מהווה איום מיידי גם על מדינות אחרות באזור, ואיום חמור על השלום העולמי. והאמת היא שחובה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. זוהי חובתו של העולם, אבל מעל לכל זוהי חובתנו. לעולם לא נטמון את ראשנו בחול. עם ישראל חי. ונצח ישראל לא ישקר!". "אני מקוה שיום אחד מדינת ישראל תחיה בשלום עם כל העמים באזורינו, שיבוא יום בו נלמד על הקריאות להשמדת ישראל בשיעורי ההיסטוריה בלבד ונפסיק לשמוע אותם בתקשורת היומיומית".
