בזה אחר זה עלו זוכי פרס ישראל נרגשים לקבל את הוקרת העם מידי ראשיו. סרטונים תמצתו את פועלם ונאומים נמלצים רוממו את הטקס לרמת קונצנזוס נדירה. אבל אז זה הגיע. אחרי שהסתיימו הנאומים על חשיבות הביחד הישראלי, על הצורך במעורבות הדדית, באכפתיות בינמגזרית, בגישור בין הקטבים בעם, או כפי שהגדיר זאת שר החינוך "חוסר נכונות להבין את נקודת המבט של האחר ואת סולם הערכים של הזולת מסוכן ליכולתנו לחיות כחברה אחת", אחרי כל אלה התברר שהכול מילים ותו לא. זה קרה בשנייה אחת, השנייה שבה עיקרו של הטקס הסתיים והחל הקטע "האמנותי". לבימה פרץ זוג רקדנים מעוטי לבוש, ולצלילי אחד משירי הארץ פתח בריקוד סוער, מאלה המכונים חושניים, ובין אם ראיתם את הטקס ובין אם לא אתם יודעים היטב למה הכוונה. (לפחות) שניים מהזוכים, הרב דרוקמן ופרופ' קשדן לא ידעו היכן לטמון את ראשם באותם רגעים. מתוך הערכה לשאר הזוכים אני משער שגם אם הם רחוקים משמירת מצוות הייתה בהם מספיק רגישות כדי לחשוב בצער על המבוכה שנגרמת בשניות אלה לשותפיהם המכובדים לפרס. בקהל נכחו עשרות חובשי כיפות ועטויות מטפחות שהגיעו כדי לכבד את יקיריהם הזוכים ומצאו את עצמם מתבזים מול סצנה שיתקשו להסביר בבית לילדיהם. בקיצור, כל הלהג סביב האכפתיות, ההדדיות, ההתחשבות וההתלכדות התנפץ אל מול ריקוד אחד מיותר ופרובוקטיבי. רבותי מארגני הטקס. נכון, כל דגל ופרח הוצבו במקומם, המפות היו מתוחות על השולחנות בקפדנות של רס"ר זועף וכל אחד ממשתתפי האירוע ידע בדיוק באיזו שנייה יזיז איזו רגל מאיזו בלטה לאיזו בלטה, ובכל זאת אתם מוזמנים לרשום לעצמכם ברזומה את האירוע הזה כנקודת השפל בקריירה שלכם כמפיקים. אני רוצה להאמין שאיש מכם לא החליט ללהק לאירוע הממלכתי ביותר בשנה את הריקוד הזה מתוך רוע לב. אני רוצה להאמין שמדובר בסתם חוסר הבנה ומחשבה. תמוה, אך זו המציאות, שאיש מעשרות מארגני המופע הזה לא מצא לנכון להעיר באינספור החזרות לטקס משהו כמו 'רק רגע, מה אנחנו עושים כאן? על הבמה יהיה רב מכובד, ובין הצופים כמעט מחצית יהיו מהציבור הדתי. ריקוד כזה לא עובר. בואו נחפש משהו אחר'. אף אחד לא חשב, לא הבין שיש כאן בעיה, כי ככה אנחנו נראים. כל אחד חי לעצמו, עם מערכת ערכים משלו, עם חוסר מודעות ואיכפתיות לעמדותיו של האחר. ככה בדיוק זה נראה – דוחפים ריקוד פרובוקטיבי מול פרצופו של רב בישראל. ואגב, שלא תהיינה טעויות, אני מרשה לעצמי לקבוע שגם אם לא היו שם רב, פרופסור דתי וציבור דתי ענק לא היה מקום לריקוד שכזה. מכובדותם של ראש ממשלת ישראל, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא ביהמ"ש העליון, שרים ואחרים מחייבת קצת יותר מחשבה בתכנון טקס ממלכתי שכזה. ועוד אגב אחד – בריקוד שכזה עודדתם את אלו שסוברים מזמן שאין סיכוי להתחשבות הדדית וצריך להיאבק עד חורמה על כל קוצו של קול שירת נשים, כי כשאין הבנה יש מלחמה.
