מה תפקידו של רב עיר ומתי ניתן לוותר על שירותיו? שאלות אלו עלו במסגרת עתירה שהגישו המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה שבצפון. ראשיתה של הפרשה בניסיונן של שתי המועצות המקומיות לבטל או לחלופין לצמצם את העסקתם של הרבנים הפועלים בהן, זאת בדרך של ניסיון לתקוף את חוקיות התקנות מכוחן מונו הרבנים לתפקידם. המועצות עתרו יחדיו לבג"ץ בטענה כי עצם העובדה שמינוי רבני ערים מוסדר בתקנות ולא בחקיקה ראשית הופכת את ההסדר לבלתי חוקי, ולחלופין טענו, כי סעיפים מסוימים בתקנות אינם סבירים ועל כן עליהם להתבטל. לגופם של דברים טענו שתי הרשויות, כי בשתיהן מספר התושבים הדתיים זניח, הרבנים מופקדים על ביצוע תפקידים מצומצמים מאוד בהיקפם בנוגע לניהול הלוויות, עריכת חופות והענקת תעודות כשרות, כך שאין למעשה הצדקה להמשך העסקתו של רב, אשר ממומנת במידה רבה מתקציב הרשות המקומית. שופטי בג"ץ, הנשיאה בדימוס ביניש, השופטת עדנה ארבל והשופט חנן מלצר דחו את העתירות וקבעו כי התקנות חוקיות ומסדירות באופן נאות את נושא מינוי הרבנים. השופטים נחלקו ביניהם בשאלה, האם התקנות העוסקות במינוי רבני ערים מחייבות מינויו של רב בכל רשות מקומית (דעת המיעוט של השופט מלצר), או שמא הן מאפשרות, במקרים חריגים בלבד, להימנע ממינוי שכזה (דעת הרוב של השופטות ביניש וארבל). למרות זאת הבהירו שלושת השופטים, כי דרך המלך היא מינוי של רב לכל רשות מקומית, אשר במקרים מסוימים ברשיות שמספר תושביהן נמוך מ-15 אלף נפש יש לצמצם את היקף משרתו. למרות זאת הוסיפו השופטים, כי בשתי המועצות שעתרו מכהנים הרבנים כבר שנים רבות ועל כן כלל לא ברור שניתן לצמצם את היקף משרתם ובכל מקרה עתירה לבג"ץ בודאי איננה ההליך המתאים לצורך כך. השופטים הוסיפו, כי טענותיהן של שתי המועצות לפיהן הרבנים טיפלו במספר קטן של חתונות, לוויות ותעודות כשרות במשך שנה, אינן טענות רלוונטיות לצורך הקביעה האם יש למנות להן רב עיר. לדברי השופטת ארבל, "יש ערך רב וחשיבות רבה במציאות חיינו החברתית והמשפטית בכהונת רב עיר כמו גם הסמכויות הייחודיות שהוקנו לו על פי דין. חשיבות נוספת קימת בכך שהרב יהא קרוב לתושבי העיר, כאשר הוא מוכר להם והם מוכרים לו, ואף זמינותו ונגישותו עבורם היא מירבית. מלאכתו של רב עיר לטעמי אינה נמדדת באופן טכני רק על פי מספר תעודות הכשרות, הנישואין והפטירה שהוא מוציא. רב עיר עשוי לשמש את תושבי העיר מעבר לצרכים "הטכניים" ולהוות מורה דרך וסמכות רוחנית ודתית עבור תושבי העיר שמעוניינים בכך, ואין מקום לסבור כי תפקידים אלו מופנים דווקא לתושביה הדתיים של העיר".
