שופט בימ"ש לתביעות קטנות בחדרה, יוסי טורס, חייב את חברת סלקום לפצות תובע בסך 2,100 ₪ והוצאות משפט בסך 400 ₪, בגין הפרתה את חוק התקשורת בכך ששלחה למכשיר הסלולארי שהוא מחזיק 3 פעמים מסרונים בעלי אופי פרסומי ולא כבדה בקשתו שלא לקבלם. השופט קבע כי פרשנות המונח "נמען" בתיקון לחוק התקשורת, האוסר משלוח פרסומות ב-SMS או במייל ללא אישור מראש כוללת גם את המחזיק במכשיר ולאו דוקא בעל הקו. התובע (עובד עתון ידיעות אחרונות) טען בתביעתו כי חברת סלקום הנתבעת הפרה את חוק התקשורת (בזק ושירותים) בכך ששלחה למכשיר הטלפון הסלולרי אותו הוא מחזיק, שלושה מסרונים הנושאים תוכן פרסומי והכל לאחר שהודיע על סירובו לקבל מסרים פרסומיים. התובע קיבל את המכשיר ממעבידו (העתון) לצרכי עבודתו והחזיק בו באופן קבוע. המסר הפרסומי שנשלח אל התובע היה של סלקום עצמה, היינו היא פעלה כמפרסם לכל דבר ועניין ולא כמפעילת רשת סלולרית. סלקום טענה כי לא מילאה את בקשתו של התובע בשל העובדה שבעל הקו – המעביד – לא אישר בקשה זו וכי בהתאם להסכם עם ידיעות אחרונות, רק איש קשר מטעמה יכול לבצע שינויים בקו. השופט טורס קבע כי אין מחלוקת שסלקום שלחה לתובע שלושה מסרוני פרסום, לאחר שביקש לחדול מכך. המחלוקת היא האם היה התובע רשאי לבקש להפסיק את משלוח ההודעות ובתרגום משפטי, מיהו "הנמען" הנזכר בחוק הנ"ל אשר רשאי לבקש זאת. האם הוא בעל הקו, כטענת הנתבעת, או שמא המחזיק – המשתמש, כטענת התובע וקבע כי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שהנמען הוא המחזיק במכשיר ולאו דווקא בעל הזכות הקניינית בו – כמו המעביד למשל. בין היתר, ציין השופט כי סעיף 30א בחוק הנ"ל נחקק על רקע התגברות התופעה של שליחת מסר פרסומי לציבור מבלי הסכמתו, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, כגון אינטרנט, הודעות SMS ועוד. מחקרים גילו כי נפח התעבורה העולמי של פרסום מסוג זה (המכונה SPAM) מגיע לכדי 50% מנפח התעבורה הכללי. על רקע נתונים אלו התעורר הצורך להגן על הציבור מפני הפיכתם לקהל שבוי של מפרסמים, אשר לא קיבל את הסכמתו של האדם אליו ממוענים מסרים אלו. עוד הבהיר השופט כי נראה כי במקרה זה, סלקום אף ניצלה את מעמדה הכפול, הן כבעלת הרשת הסלולרית והן כמפרסם. ברגיל, אדם המחזיק במכשיר טלפון סלולרי, המבקש לחדול ממשלוח הודעות פרסום למספר פלוני, אינו מתבקש להציג בעלות על המספר ובדין אינו מתבקש, שכן החוק אינו מעניק למפרסם זכות זו. כך, אם היה התובע פונה למפרסם פלוני, בקשתו להפסיק את משלוח הפרסום לטלפון שבידו הייתה נענית. ואולם, הנתבעת, אשר הנה מפרסם "מיוחד" אשר יודע מיהו הבעלים בקו, עושה שימוש בנתונים שבידה ויוצרת לעצמה מעמד שונה מיתר המפרסמים ברשת הסלולרית. לא ייתכן לפרש את החוק באופן שהחברות הסלולריות יהנו ממעמד מיוחד ועדיף . השופט ציין כי החוק מעניק לצרכן אפשרות לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 1,000 ₪ בגין כל הודעת פרסום שנשלחה בניגוד לחוק וכי יש לראות לחומרה העובדה שהתובע ביקש שיופסק משלוח הודעות הפרסום למכשירו, אך סלקום לא עשתה כן. לקולא הביא השופט בחשבון שהיא שגתה בפרשנותה את החוק, כאשר עמדה על כך שרק בעל הקו יורה על הפסקה כאמור, והניח לזכותה כי טעות בתום לב עמדה בבסיס התנהגותה. לאור האמור פסק השופט לתובע פיצויים בסך 700 ₪ בגין כל הפרה (שלוש במספר) ובסה"כ 2,100 ₪ בצרוף ההוצאות הנ"ל.
