טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים כ-35 שנים, ב"ה כל ילדינו כבר נישאו ואנו רווים נחת מהנכדים החביבים. אשתי יצאה לפנסיה לפני מספר שנים ומעסיקה את עצמה בתקופה זו בחוגים שונים, נסיעות לקברי צדיקים וקריאת תהילים. אני עדיין עובד, במשרה חלקית ומגיע הביתה בשעות הצהריים. ברוב הפעמים – אני מגיעה לבית ריק, מחמם את האוכל שאשתי השאירה לי ומנסה להעסיק את עצמי קצת במחשב עד שהיא תחזור. כשהיא חוזרת מעיסוקיה הביתה אני לא מקבל יחס פרט לשאלה אם אכלתי ואם היה לי טעים. אני יושב מול המחשב והיא שומעת שיעורי תורה בטייפ. אני מנסה לשוחח איתה אבל השיחות לא מגיעות למשהו יותר עמוק מאשר מה למדת בשיעור וכדו', אין שום התייחסות אלי, לרגשותי, היא גם לא שואלת איך עבר עלי היום. עם כל המצב הזה אני מרגיש מאוד לא נוח, בודד ונעזב. אני חושב לעצמי: "הייתי פעם אבא טוב לילדים שלה ועכשיו זהו, הילדים התחתנו, סיימתי את תפקידי מבחינתה?" אשתי לעומת זאת טוענת: "מה רע בכך שאני קוראת תהילים או שומעת שיעורי תורה? אלו פעילויות חיוביות". מה אפשר לעשות כדי להחזיר את האהבה הנושנה? את הקשר החם והקרוב? אני אומר לה: "אשתי היקרה, תעזבי את התהילים שלך ותתייחסי קצת לבעלך.." כמובן שזה לא עוזר. היא לא מבינה מה רע בזה... תשובה: שואל יקר, אתה מתאר כאן תחושות לא קלות של בדידות, חיים זוגיים לכאורה אבל ללא זוגיות. חיים בבית אחד אבל כל אחד עוסק בענייניו, חיים במקביל, לא מפריעים זו לזה, לא רבים כמובן, אבל גם לא כל-כך מתייחסים בחום. אני מאמינה שפעם היו לכם יותר שיחות, כמו: דיבורים על תחזוקת וכלכלת הבית, חינוך הילדים, איך לחתן אותם וכדו'. עכשיו, בשלב זה כשהכל כבר מאחוריכם, לכאורה הגעתם למנוחה ולנחלה, לשלב בחיים שהנחת מגיעה (עם הנכדים החמודים...). אבל משום מה זה לא מגיע. פתאום אתם מוצאים את עצמכם לבד זה מול זו וזו מול זה. בשלב זה של החיים, אין ברקע "רעשי רקע" של עיסוק בעבודה, בגידול הילדים ובמציאת זיווגם, לפתע-נגמרו המילים, אין נושאי שיחה משותפים, מה שחיבר ביננו- הילדים, כבר הרבה פחות מעסיק אותנו ואנחנו מוצאים את עצמנו בלי תקשורת. מה שאתה מתאר הוא חלק ממשבר הקרוי: "משבר הקן המתרוקן" , הבית כבר התרוקן מהילדים, כולם נשואים ובני הזוג מוצאים את עצמם לבד, כמאמר השיר: "נשארנו שנינו לבדנו בקן.." בשלב זה של החיים מלבד מודעות ל"משבר" עצמו, שגם ערכה גדול ורב, יש צורך לבנות קומה נוספת בקשר הזוגי. פעמים רבות מוצאים שבן זוג אחד שייחל כל השנים לקשר חם מבן הזוג השני, ולא קיבל אותו, מצא דרכים חלופיות, "כביש עוקף" כדי להרגיש רצוי ואהוב בעולם הזה. זה יכול להיות דמות כמו קרוב משפחה או חבר וגם יכול להיות היושב במרומים. ברור שהקב"ה שמח מאוד ורצה שנתקרב אליו, אך לא במקום ההשקעה בקשר הזוגי. עושה רושם שאשתך בקריאת התהילים שלה, שלא כל-כך ערבה עליך, בעצם קשורה לקב"ה ובכך מצאה מענה לקשר הקרוב שהיא חיפשה כשהייתם צעירים יותר ולא היה לכך זמן-בגלל אילוצי עבודה וכדו'. יתכן שבאופן דומה גם אתה חיפשת יותר קירבה, אך לא מצאת מענה כי אשתך היתה טרודה בענייני הבית והילדים. שניכם למעשה מחפשים או ליתר דיוק חיפשתם את אותו הדבר-תחושת קרבה. חיפשתם כל-כך עד שנואשתם ומצאתם נתיבים אחרים, אבל כעת זה הזמן המתאים לחדש ולהתחדש בקשר, לעשות יחד דברים ששניכם אוהבים או שאולי אחד מכם אוהב והשני מוכן להתלוות אליו, למשל, הליכה למוזיאון, יציאה לטיול בטבע, לימוד משותף מספרי עיון שונים, הליכה רגלית יחד וכדו'. אני בטוחה שעם המודעות לעניין, עם הצהרה שמטרתכם להיות עכשיו מחדש "זוג צעיר" (בלי ילדים) ולקדם את הקשר ביניכם, ההשקעה בפעילויות משותפות תניב את הפירות המתוקים, תחושות החום והקירבה יחזרו לשכון ביניכם והכי חשוב – השכינה תשרה ביניכם! בהצלחה!!! שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
