הקהילה החסידית של שכונת Outremont במונטריאול יוזמת שיח פתוח עם התושבים על מנת להסיר דעות קדומות ולרכך את הביקורת וביטויי העוינות המופנים כלפיה. ביום ראשון שעבר (6.5.12) התקיים בספרייה Bibliothטque du Mile-End כנס תושבים ראשון של כמאתים תושבי שכונות Outremont ו- Mile End במונטריאול, ובהם חסידים ושאינם חסידים. הכנס אורגן ע"י קבוצת “Friends of Hutchison Street”, שהוקמה ע"י לילה מרשי במטרה לבנות גשר בין קהילת החסידים לתושבי השכונה הלא יהודים בניסיון ליצור מכנה משותף לחיים בהרמוניה וללא חיכוכים. הקהילה החסידית הפגינה במפגש פתיחות רבה, כפי שבא לידי ביטוי בהצבת שני שולחנות ועליהם כיבוד כשר ולא כשר עבור המשתתפים במפגש, ובנכונות להקשיב לטענות, לעיתים הקשות, המועלות כלפיה. המפגש הפתוח אפשר להציג שאלות לנציגים של הקהילה החסידית ולתהות על פשר אורחות חייהם, אשר נתפסים כפוגעים בזכויותיה של האוכלוסייה האחרת בשכונה. אחד מתושבי השכונה תהה מדוע האוטובוסים המסיעים ילדי חסידים לבתי הספר עוצרים בתחנות רבות בשכונה ומדוע לא ניתן לרכז את הילדים במקום אחד להסעה מאורגנת. אישה אחרת ביקשה לברר מדוע משפחות חסידיות מגביהות את המעקה בדירות באופן הפוגע בחזית האחידה של הדירות בבניינים. אחרים התלוננו שהחסידים אינם מדברים צרפתית ואינם מלמדים את ילדיהם את השפה הרשמית של קוויבק, וכי החסידים אינם נוהגים לברך לשלום את שכניהם. עוין במיוחד היה העיתונאי לשעבר פייר לסרט (Pierre Lacerte), שיזם את המאבק הציבורי בקהילה החסידית. לסרט טען, כי 70 אחוזים מהחסידים אינם עובדים למחייתם, הם מפעילים אוטובוסים, בתי ספר ובתי כנסת בניגוד לחוק ומחנים את רכבם בחניות כפולות. בעבר טען לסרט, כי החרדים אינם מטפחים את השכונות בהן הם מתגוררים ואינם דואגים לאיכות הסביבה. נציגי הקהילה החסידית השיבו לטענות אלה והסבירו, כי על פי החוק בקוויבק מותר להסיע ילדים מתחת לגיל 6 מביתם, וכי הילדים הבוגרים יותר עולים להסעה במקומות ריכוז ספציפיים. לגבי המרפסות המוגבהות נטען, כי הדבר נעשה משיקולי בטיחות כדי להגן על הילדים מפני נפילה. בהתייחסות לתלונות הנוגעות להעדפת החרדים שלא לדבר בצרפתית, אמר הרב מאיר קרמיסי (Rabbi Meir Cremisi), כי הסיבה לכך נובעת מהגירה ממדינות אחרות, בהן החסידים לא למדו צרפתית. נערה בת 18 מהקהילה החרדית ציינה בצרפתית שוטפת, כי היא וחברותיה לומדות כבר מגן הילדים ובבתי הספר את השפה הצרפתית. בנקודה אחת הסכימו הדוברים החרדים על כך שקיים מקום לשיפור בהתנהגות בני הקהילה, והדברים אמורים לגבי אמירת שלום לשכנים. לא כל הדוברים היו ביקורתיים כלפי הקהילה החסידית. אחת הנשים, המתגוררת בשכונה מזה מספר עשורים, שיבחה את הקהילה החסידית וציינה, כי בחרה לגור בקרבם משום שהשכונה נחשבת לבטוחה יותר ממקומות אחרים. מערכת היחסים העכורה בין הקהילה החסידית לתושבי רובע Outremont זכתה לכותרות בחודש נובמבר 2011, לאחר שעיריית מונטריאול פנתה לבית המשפט העליון על מנת שיורה לסגור את בית הכנסת החסידי, Munchas Elozer Munkas, שפעל ברובע בעיר מזה כשלושים שנה. דיון ראשוני בסוגיה התקיים בבית המשפט העליון והמשכו נדחה לעוד מספר חודשים, בעקבות טענה שהעלו עורכי הדין המייצגים את בית הכנסת בדבר הפגיעה בזכות המתפללים לחופש פולחן. נציגי העירייה טענו בתגובה, כי אין מדובר בצעד שנועד לפגוע בחופש הפולחן, אלא באכיפת חוק העזר העירוני שאינו מתיר קיומו של מקום לפעילות מסחרית או דתית באותו רחוב בו נמצא בית הכנסת. לטענתם, עיריית מונטריאול קיבלה מאז 2002 תלונות רבות של תושבים על הפעילות בבית הכנסת הפוגעת באיכות חייהם. התגלגלות הפרשה, המתוארת בעיתון המסתמך על המסמכים המשפטיים, החלה בשנת 1982 לאחר שפנחס פרויד, בעלי הבניין, נקנס על שינוי הייעוד של המבנה ממגורים למקום תפילה. שנה לאחר מכן הוא זכה בערעור ומכר את המבנה ששימש בית כנסת למונחם אלעזר מונחס. בשנת 2002 הבחין פקח בשלט של בית הכנסת על חזית המבנה ומצא, כי מרתף המבנה הוכשר כמקום תפילה. בשנים 2008-9 קבעה העירייה, כי המבנה משמש הלכה למעשה לפעילות דתית, ומכאן הוחל בנקיטת צעדים לסגירתו של בית הכנסת. לא הייתה זו הפעם הראשונה שתושבי רובע "אוטרמונט" במונטריאול מתחו ביקורת על פעילות הקהילה החרדית במקום. במשאל, שניזום בעקבות מחאת התושבים, הצביעו 53 אחוזים מתושבי השכונה נגד כוונת בית הכנסת "שער דויד" להרחיב את שטח בית הכנסת הקטן בשלושה מטרים לצורך בניית מקלחת, הגדלת החדר המשמש לשמירת המעילים ושיפור התנאים בעזרת הנשים.
