ראש עיריית ירושלים ניר ברקת יעניק את אות יקיר ירושלים ל- 12 אישים מובילים בעיר בטקס ש היום, יום ירושלים. העיטור מוענק מאז שנת 1967, לאישים אשר הקרינו מאישיותם על העיר ושעיקר פעילותם הציבורית הייתה בתוך ולמען ירושלים. בעירייה מספרים על 12 הזוכים: רבקה אביחיל תקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית, ילידת 1932. רבקה אביחיל נולדה בצרפת ובמהלך מלחמת העולם השנייה שהתה במחבוא אצל חסידי אומות עולם בדרום צרפת. למדה באונ' סורבון ובעקבות טיול לישראל החליטה לעלות לארץ. במשך 40 שנה לימדה באונ' העברית תרבות צרפתית. לאחר פרישתה לגמלאות הקימה ושימשה כיו"ר אגודת "עלומים", אגודה לחיפוש קרובים, המתמקדת באיתור זהויות ונעדרים ותמיכה בנמצאים. בשנת 1998 החלה לפעול במסגרת "יד שרה" והקימה את פרויקט "סיפורי חיים" – תיעוד סיפור חייהם של אנשים המרותקים לביתם. במשך השנים תועדו כ-900 סיפורים וחלקם כבר נמצאים בתהליכי הפקה. הפרויקט מונה כיום 325 מתנדבים בכל סניפי יד שרה ברחבי הארץ. רבקה עומדת בראש הפרויקט מזה 13 שנים, ונמצאת בקשר רצוף עם המטופלים והמתנדבים. הוועדה בראשות ח"כ ד"ר לאה נס, העניקה לה את "מגן המתנדב הקשיש". הרב ד"ר אליהו אביחיל יקבל את אות יקיר ירושלים על קרוב לבבות וסובלנות, מחקר אקדמיה, דת ומורשת ישראל, פעילות ציבורית, יליד 1932. הרב ד"ר אליהו אביחיל נולד בירושלים, התגייס להגנה, לחם במלחמת השחרור והצטרף לנח"ל בקיבוץ סעד. בשנות ה-70 שימש כרב של האוניברסיטה העברית. במהלך השנים לימד והרצה בישיבות ומכללות למורים את מקצועות התנ"ך, היהדות ותורת ההוראה וארגן חוגי נוער ומרכזים להפצת היהדות. משנת 1961, במקביל לעיסוקיו הרבים, התמסר למחקר ולעשייה בתחום נידחי ישראל – השבת יהודים אבודים לחיק עמם. ב-1975 הקים את "אגודת עמישב להשבת נידחי ישראל" בעידוד גדולי הרבנים. במסגרת פועלו, תוך סיכון עצמי רב, הגיע אל אותם קהילות יהודים נידחים (קהילת "בני מנשה" בצפון מזרח הודו, קהילת "עץ אפרים" באפגניסטאן, הקראנים בבורמה, שבט הצ'יאנג מין בצפון מערב סין ורבים נוספים). במשך עשרות שנות פעילות גוירו והועלו רבים מבני קהילות אלו לארץ. הרב אביחיל כתב ספרים רבים אשר תורגמו למספר שפות והתפרסמו ברחבי העולם שלמה אהרונסון יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית, בונה ירושלים, יליד 1934. שלמה אהרונסון נולד וגדל בחיפה. עם תום שירותו הצבאי בנח"ל נסע שלמה לארה"ב ולמד אדריכלות נוף באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. עבד כשנתיים אצל אדריכל הנוף הידוע לורנס הלפרין בסן פרנסיסקו. את התואר השני עשה באוניברסיטת הרווארד בה עוצבה במידה רבה גישתו התכנונית המאמצת את הגישה הרב תחומית. עבד שנה (1968) במחלקה לאדריכלות ב GREATER LONDON COUNCIL- , שב לישראל יחד עם אשתו סנדרה והשניים השתכנו בשכונת עין כרם. פתח משרד אדריכלות נוף ותכנון ערים בירושלים. במהלך 43 שנות עשייה של המשרד מהקמתו ועד היום, התבצעו מאות פרויקטים בארץ ובעולם. כאשר רבים מהם התבצעו בירושלים ובסביבתה והשפיעו רבות על חזות העיר ועל המרחב הפתוח ביניהם העיר העתיקה וסביבותיה, תכנון טיילת הס וטיילת בארמון הנציב, הגן הבוטני בירושלים, פיתוח אתר יד ושם ותכנון פארק עמק הארזים. רבות מעבודותיו של שלמה פורסמו וזכו לחשיפה ולהכרה בכל רחבי הארץ והעולם. בין עבודותיו הרבות זכה בפרסים רבים בתחרויות, רבים מהם על עבודותיו בעיר. כיהן כמרצה חוץ במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, פרופ' אורח במחלקות לבינוי ערים ואדריכלות נוף באוניברסיטת הרווארד, וכמרצה אורח במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה בירושלים. פרופ' שלמה הלל בלונדהיים יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית, יליד 1932. פרופ' שלמה הלל בלונדהיים סיים את לימודיו בבית הספר היוקרתי Cornell Medical School בהצטיינות, עבד בRockfeller Institute ו- Montefiore Hospital, אך החליט לעזבן ולעלות ארצה. הוא ייסד את היחידה והמעבדה המטבולית הראשונות בארץ, בבית חולים הדסה, וזו זכתה להכרה בינלאומית ומענקי מחקר יוקרתיים. המעבדה חתומה על שורת הישגים מחקריים שהפכו לסטנדרט רפואה עולמי. פרופ' בלונדהיים הינו חוקר בעל מוניטין בינלאומי. היה חלוץ הגישה הרפואית האמפטית, המעמידה את המטופל במרכז. הקים את המטבח הדיאטטי (סניף של המרפאה המטאבולית) במרכז העיר ובו סעדו ורזו סולתה ושמנה – תרתי משמע – של ירושלים תחת עינו הפקוחה, מוסד שהפך לאגדה פולקלוריסטית. במהלך השנים הביא לירושלים כנסים וקונגרסים בינלאומיים חשובים ומרכזיים ביניהם כנסים על צהבת בילודים וקונגרס בינ"ל על השמנה (כאלף חוקרים). פרופ' בלונדהיים השקיע מאמצים רבים בתחום ההוראה בבית הספר לרפואה של הדסה. ויזם קורסים רבים שהעמידו את בכירי הרופאים במדינת ישראל. ד"ר מירון בנבנישתי יקבל את אות יקיר ירושלים על חינוך, פעילות ציבורית, מחקר ואקדמיה, יליד 1934. בוגר האוניברסיטה העברית ובעל תואר ד"ר מאוניברסיטת הרווארד. ראש המחלקה לכלכלה ותכנון במשרד התיירות, מנהל מסע הבחירות הראשון של טדי קולק, הממונה על העיר העתיקה ומזרח העיר לאחר איחודה, חבר מועצת העירייה, סגן ראש העיר, יו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה, עיתונאי וחוקר, מרצה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת ג'והנס הופקינס בוושינגטון (ארה"ב). עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, במרכז וילסון (וושינגטון), במכון טרומן ובמכון מחקר ליד אוניברסיטת וינה. היה בעל טור בעיתון "הארץ", מבקר מסעדות, עורך ראשי של אנציקלופדיה "בריטניקה לנוער", ופרסם 20 ספרים, רובם עוסקים בירושלים. עסק בענייני ירושלים הן כמשתתף פוליטי, הן כשותף לעיצוב חזותה הפיזית של העיר ירושלים, והן כמתבונן וחוקר במשך כ – 50 שנים. מלכה בריק תקבל את אות יקיר ירושלים על חינוך, התנדבות צדקה וחסד, ילידת 1937. מלכה בריק נולדה בירושלים, למדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד ובאוניברסיטה העברית. עבדה במשך כשלושים שנים כמורה ומחנכת בבית הספר התיכון אוולינה דה רוטשילד. גידלה דורות של תלמידות משכבות סוציו אקונומיות מגוונות, תוך רצון לקדמן ולדאוג לעתידן. במשך קרוב לעשרים שנה, מנהלת בהתנדבות את עמותת מ.ש.ל.ש. (מתנדבים שירות לבריאות שיניים) המעניקה טיפול שיניים בעלות מצומצמת לנזקקים תושבי העיר, בעיקר ניצולי שואה ועולים חדשים ופועלת על מנת לשקם את פיהם וחייהם של המטופלים. פרופ' יגאל גינת יקבל את אות יקיר ירושלים על התנדבות, צדקה וחסד, מחקר ואקדמיה,, יליד 1936. פרופ' יגאל גינת נולד בחיפה. סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1964, והחל התמחות פסיכיאטרית ב – 1967, וכשנה לאחר מכן בפסיכואנליזה. בשנת 1966 שירת כרופא גדודי במיל' בחטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור, וטיפל בעשרות פצועי החטיבה. השתחרר בדרגת סגן אלוף לאחר שנים ארוכות בהן העניק טיפול לנפגעי קרב, ופיתוח משרד הביטחון. היה בין הפסיכיאטרים הראשונים בארץ שפיתח את תחום שיקום נפגעי הנפש בקהילה, ובשנת 1995 הקים את עמותת "רעות" העוסקת בקהילה של נפגעי נפש, ומכהן כיו"ר העמותה מאז ועד היום בהתנדבות. עבד בבתי חולים פסיכיאטריים וניהל שניים מהם בין השנים 1982 – 1997 כולל את ביה"ח הפסיכיאטרי "טלביה" בירושלים. משנת 1995 מחלק פרופ' גינת את זמנו בין שיקום בקהילה לנפגעי נפש, פרקטיקה פסיכיאטרית, פסיכותרפיה והוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון. מרים גרייבר תקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית, ילידת 1941. ילידת הונגריה, ניצולת שואה, עלתה לישראל בשנת 1949. שימשה במשך 33 שנים כמחנכת ומנהלת מוסדות חינוך. מרים פעילה בארגון נשות הדסה בארה"ב (משנת 1978) ובישראל (משנת 1995). נשיאה ארצית של "הדסה" ישראל, במסגרת זו יזמה והקימה פרויקט לגילוי מוקדם של סרטן השד אצל נשים בירושלים. מרים פעילה בתחום הסיוע לניצולי שואה והנצחת השואה. חברה בוועד המנהל של העמותה הפרלמנטארית הישראלית לפעילות לזכר השואה וחברת פורום לרווחת ניצולי שואה בעיריית ירושלים ובהנהלת ארגון הגג של גמלאי ירושלים. בנוסף משמשת כיו"ר עמותת "יש" בירושלים ויו"ר ארצית של פרויקט ילדות עשוקה. עוזיאל וכסלר יקבל את אות יקיר ירושלים על תרומתו בתחום היזמות ובפעילות ציבורית, יליד 1938. עוזיאל וכסלר נולד בירושלים, והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים. בשנת 1964 החל ללמוד באונ' העברית ושימש כעורך עיתון הסטודנטים "פי האתון". למד כלכלה ומדעי החברה, והיסטוריה של עם ישראל. כיהן כגזבר עיריית ירושלים ויזם ביחד עם טדי קולק את הקמת הרשות לפיתוח ירושלים ואף עמד בראשה. עמד בראשות מנהל מקרקעי ישראל וכיום יו"ר קרן גבריאל שרובר ונשיא המכללה האקדמית להנדסה. הוביל במשך שנים עשרות מיזמים לפיתוחה של העיר ירושלים בניהם: הקמת קריית העירייה, הקמת אצטדיון טדי, הקמת גן החיות התנכ"י, הקמת מוזיאון מצודת דוד, הקמת המכללה האקדמית להנדסה, מרכז שרובר לתרבות – תיאטרון ירושלים וטיילת שרובר. פרופ' אליעזר דוד יפה יקבל את אות יקיר ירושלים על התנדבות צדקה וחסד, יליד 1933. פרופ' אליעזר דוד יפה הגיע לראשונה ארצה בשנת 1956 ועבד כמתנדב בעבודה סוציאלית במעברת תלפיות – קטמון בירושלים. את השכלתו והכשרתו המקצועית רכש בארה"ב . בשנת 1960 החליט לעלות ארצה והשתקע בירושלים. פרופ' יפה כיהן כחבר בוועדות מקצועיות וציבוריות שיעצו לממשלה כיצד לעצב את מדיניותה בתחומים חברתיים ושימש כיועץ למשרד העבודה והרווחה. בנוסף, עמד מספר שנים בראש האגף לשירותי רווחה בעיריית ירושלים והנהיג רפורמות חשובות במבנה האגף ובפעילויותיו, שחלק מהן אף אומצו בעיריות אחרות ברחבי המדינה. היה אחד ממייסדי אגודת זהב"י שמטרתה להגן על זכויות משפחות ברוכות ילדים ושיפור איכות חייהם. הוא משמש כפרופסור אמריטוס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וכיהן כיו"ר הראשון של קתדרת Centraid Jacques Menard. יתרה על כך, בנה אתר אינטרנט המכיל 30,000 עמותות וקרנות ישראליות, המהווה שירות חיוני לאלפי אנשים (www.givingwisely.org.il). פרופ' יפה הינו מייסד האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית והוא מכהן בה כיו"ר מאז הקמתה על בסיס התנדבותי. הודות לאמינותו הגבוהה של אישיותו של פרופ' יפה, שנבנתה במשך שנים, בחרו תורמים רבים את האגודה כיעד לתרומות ישירות וכאמצעי לניהול הלוואותיהם בישראל. קורט רוטשילד יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית, יליד 1920. קורט רוטשילד, יליד גרמניה, במלחמת העולם השנייה נמלט לאנגליה ומשם לקנדה. תורם ונדבן גדול שהקדיש את כל מרצו וזמנו לפיתוח וקידום ירושלים ותושביה. שותף בפיתוח רעיוני ותמיכה כלכלית במוסדות תרבות, חינוך וספורט רבים בירושלים ובישראל. מייסד ישיבת הכותל וחבר הוועד המנהל, חבר הוועד המנהל בבית החולים שערי צדק, תורם וחבר בוועד המנהל בארגון יד שרה. מייסד בית טובי העיר, נשיא תנועת המזרחי העולמי. כיו"ר קרן המזרחי בקנדה דאג להעברת תרומות בסך מילוני דולרים למוסדות חינוך ורווחה בישראל בכלל ובירושלים בפרט. כיום מר רוטשילד משמש כנשיא תנועת מזרחי העולמי (שמושבו בירושלים). יהודית שטיינר פרויד תקבל את אות יקיר ירושלים על חינוך ופעילות ציבורית, ילידת 1919. יהודית שטיינר פרויד נולדה בשנת 1919 בצ'כוסלובקיה. עלתה לארץ בשנת 1939 והשתקעה בירושלים בה היא מתגוררת עד היום. רוב בני משפחתה נספו במחנות ההשמדה. יהודית פעלה במשך כל חייה לחינוך והכשרת דורות של אחיות במסגרת בית הספר לאחיות. שקדה שנים להאדרת מקצוע הסיעוד, קידומו, פיתוחו והתאמתו להתפתחות הרפואה והבריאות בעולם. יהודית ניהלה את בית הספר לאחיות ע"ש הנרייטה סאלד של הדסה. החל משנת 1975, כיהנה גם כדיקן משנה לסיעוד בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית. יהודית קיבלה פרסים רבים בניהם: תעודת 'יקירת בית הספר לסיעוד אסף הרופא' את פרס מנכ"ל משרד הבריאות לעובד מצטיין, 'על פועלה ותרומתה למערכת הבריאות בישראל'. קיבלה את פרס הדסה לבוגרת מצטיינת, לציון 75 שנה לייסוד הדסה. ב- 1992 בניו-יורק, קבלת תעודת הכרה של הדסה - 'Women of Valor'. בשנת 2000 קיבלה בכנסת ישראל את פרס 'ארגון הדסה לנשים מצטיינות', על היותה 'חלוצה בקידום החינוך לסיעוד, אוהבת אדם והיסטוריונית התורמת לשימור ותיעוד קורות העבר היהודי למען הדורות הבאים'. בשנת 2003 - העניק שר הבריאות לגב' שטיינר-פרויד את 'אות מופת על מפעל חיים – על הגשמת החזון להפוך את הסיעוד למקצוע אקדמי ועל פעילות בלתי פוסקת בהתנדבות במשך למעלה מעשרים שנה ללא לאות'.
