יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, השתתף אחר הצהריים בטקס מיוחד לציון יום ירושלים שהתקיים בכנסת. ריבלין אמר, "לפני מספר שנים אמר שגריר אש"ף בלבנון עבאס זכרי, כי: 'כשהיהודים יעזבו את ירושלים, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט. הוא יגווע לתוך עצמו באופן טבעי'. איננו צריכים את זכרי כדי לדעת את האמת ההיסטורית, התרבותית והדתית הזאת. אבל אולי אנחנו כן זקוקים לו, כדי שיזכיר לנו אותה. משום שבאופן אירוני כמעט, זכרי השכיל לבטא בצורה טבעית ופשוטה כל כך, את מה שאני חושש שילדינו לא יודעים לומר גם בהרבה מילים". "זכרי אמר שכשהיהודים ייצאו מירושלים הרעיון הציוני יגווע לתוך עצמו באופן טבעי, מהסיבה הפשוטה שאומה שמוותרת על הסמלים שלה - היא אומה שמאבדת את עצמה לדעת, מתנתקת ממקור החמצן שלה וממקור ההשראה שלה". ריבלין הדגיש כי "אותו 'ויתור על ירושלים' אליו אני מתייחס, איננו חלילה וויתור טריטוריאלי, או כזה שנובע מהכרעה פוליטית, אלא הוא וויתור שלא מדעת. הוא וויתור שנובע מהיעדר זיקה; מהזנחה של ביסוס הקשר החי, העכשווי והרלוונטי עם הסמלים שלנו, עם המסורת שלנו, עם הנקודה הארכימדית שלנו, שכן מעל לכל המחלוקות הפוליטיות והוויכוחים האידיאולוגיים: הר הבית של אבן השתייה ואדם הראשון; הר הבית של אברהם אבינו ועקידת יצחק; הר הבית של בית המקדש והסנהדרין - הר הבית הוא הנקודה הארכימדית שלנו, הוא הראשית של כולנו, ואליו התפללנו כל הדורות". "בעיניי", אמר ריבלין, "מחלוקת פוליטית על ירושלים היא קשה מנשוא, אבל אדישות לירושלים היא כישלון של המפעל הציוני, היא פשיטת רגל של החינוך היהודי. העדרה של ירושלים מהזהות הישראלית של בני דורנו, ושל ילדינו, איננה כישלון פוליטי של ימין או שמאל, אלא היא פגם מהותי בזהות שלנו". "הציונות ההרצליאנית, המדינית, הביטחוניסטית, הרואה את הכל מבעד למשקפי השרידות, עוסקת בקיום שלנו, אבל לא מבטיחה את הזהות שלנו. עבורה השאלה תמיד תהיה מה מקנה לנו יותר בטחון? עם שארם א-שייח או בלעדיה? עם ירושלים או בלעדיה? ובשעה שחלילה התשובה תהיה, שעדיף לנו שלום בלי ירושלים - ממילא "הציונות תגווע לתוך עצמה בתהליך טבעי", כפי שאמר זכרי. ולכן, פוסט ירושלמיות היא פוסט ציונות". "בל נטעה", אמר ריבלין, "היעדר הזיקה לירושלים איננו נובע מכך שהיא עיר המצטנפת בעליבותה. להיפך. בשנים האחרונות, ירושלים זוכה לפריחה ולתנופת פיתוח אדירה. משהו טוב קורה בירושלים. בירושלים החלה הרכבת הקלה, אירועים תרבותיים ממלאים את העיר, פסטיבלים, מרתונים והרצאות, ואת כל מגוון תושביה של העיר אפשר למצוא שם. מרכז העיר פורח, קהילות צעירות חילוניות ודתיות מחיות מחדש את העיר. רכבת מהשפלה תחבר את ירושלים בקרוב לתל אביב, וניכר שיפור מסוים בחינוך ובתברואה במזרחה של העיר". "אבל מיתוג מחודש, חיוני ומוצלח ככל שיהיה, איננו תחליף לחינוך, לגיבוש זהות ולהעמקת התודעה. זהו איננו תחליף לצורך שלנו לחדד, לברר ולהעמיק את מקומה של ירושלים בזהות היהודית שלנו, היום, בשנת 2012". יו"ר הכנסת סיפר, "קראתי לאחרונה ידיעה על פתיחתה של ישיבה חילונית חדשה בירושלים. נראה לי שמכל המתנות שקיבלה ירושלים ליום חגה, זו היפה ביותר". "אני חולם על ירושלים שבה יהודים חילוניים ויהודים דתיים, יהודים ישראליים ויהודים מהתפוצות, רואים בירושלים את הליבה של הזהות שלהם; את המקום שבו הם בוחנים ומבררים את זהותם, יחד ובנפרד; כמקום שבו הם מעצבים את הזהות היהודית שלהם, מתוך חיבור עמוק לעבר, להווה ולעתיד. כך נוכל לשקם את יחסינו לירושלים. כך נוכל להחזיר אותה למרכיב מרכזי ודומיננטי בזהות היהודית שלנו ושל ילדינו". "יום ירושלים איננו חג של דתיים ואסור שיהיה כך. יום ירושלים גם איננו חג של ימנים ואסור שיהיה כך. כל ניסיון לנכס את יום ירושלים לציבור מסוים או לאג'נדה פוליטית מסוימת - עושה ''שירות דב'' לירושלים ומרחיק אותה עוד יותר מליבת הזהות היהודית שלנו". "בירושלים מתלכדים האדמה עם הרוח; המקדש ובית התפילה עם הריבונות; בירושלים נבחנות הרוח היהודית לצד האחריות הפוליטית והמוסרית. ירושלים וקיומנו – אחד הם. ממנה נובעת זכות השיבה של היהודי לביתו, למורשתו, לזהותו. אני מאמין שלא נוכל להימלט ממפגש אמיץ עם זהותנו – בירושלים. יום ירושלים שמח".
