אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי במכון למחקרי ביטחון, סבורה שעל מדינת ישראל לקבוע לעצמה כללי התנהלות והתנהגות מול מחאות בלתי אלימות שמפעילים הפלשתינים, כדוגמת שביתת הרעב בה נקטו האסירים המנהליים בשבועות האחרונים, מהלך שהוביל את ממשלת ישראל לקבל את דרישותיהם. ביומן ערוץ 7 סיפרה פרלוב כי לא רק ממשלת ישראל אינה ערוכה ויודעת להתמודד עם תופעות מעין אלה, אלא גם מדינות נוספות השכנות לה מצויות בבעיה דומה, וזו להערכתה הסיבה שגורמים בירדן ובמצרים דאגו לתווך בין נציגי האסירים לממשלת ישראל במגמה להביא לרגיעה והסכמות. לדבריה החשש המצרי והירדני היה שמא במידה וימות אסיר הסערות שהאירוע יעורר יחצו את הגבולות ויתעוררו גם אצלן. באשר לעצם דרישות האסירים אומרת פרלוב כי כל עוד מדובר בדרישותיהם של אסירים מנהליים הרי שהם מקבלים רוח גבית מארגוני זכויות אדם ומרשתות חברתיות. זאת מתוך תחושה שהם כלואים מבלי שיש למערכת המשפט או הביטחון עדויות מרשיעות נגדם, וההליך המשפטי ששלח אותם לכלא מתקבל כבלתי לגיטימי בעולם. לעומת זאת כאשר מדובר באסיר מורשע, אומרת פרלוב, הגיבוי הבינלאומי אינו קיים, "הרשתות החברתיות מתגבשות סביב נושא של זכויות אדם". בדבריה היא מתארת את השתלשלות האירועים כאשר בתחילה היה מדובר במחאה בודדת במצרים, מחאה שהובילה לשחרורם של שני אסירים שובתים, שחרור שעליו החליטה המועצה הצבאית. לאחר מכן חיקו אסירים בכווית ומקומות נוספים את דרך המחאה הזו, ובהמשך הדברים הגיעו גם לעזה ולישראל עד לממדים של 1600 אסירים. כאמור, לטעמה של פרלוב על ישראל לקבוע מדיניות מוסדרת של התמודדות עם מחאות מסוג זה, אם כי לטעמה במציאות הנוכחית בה חמישה מהשובתים הגיעו למצב בריאותי קריטי לא נותרה ברירה אלא לנהוג כפי שנהגה ממשלת ישראל, לקבל חלק מהדרישות ולהסכים על שחרורם של שניים מהאסירים בחודשיים הקרובים. להערכתה עצם הידיעה בהנהגה הישראלית שמדובר בבעיה בעלת השלכות רחבות ויש לתת עליה את הדעת היא כבר מהווה צעד משמעותי לקראת מציאת פתרון מוסדר וכולל במדיניות הרשמית של ישראל.
