יהודה יפרח, מי שהחל את גל שביתות הרעב במחאה על כוונות ההרס של ראש הממשלה ובקריאה לשרים ולחברי הכנסת לתמוך בחוק ההסדרה, סיפר ביומן ערוץ 7 על תחושותיו ביום השביעי לשביתת הרעב, יומיים לפני ההצבעה במליאת הכנסת. לדבריו הגוף אמנם תשוש ומסוחרר, אך התחושות מעודדות לנוכח התמיכה הציבורית שאותה מקבלים השובתים. בהקשר זה הוא מזכיר מועצות שלמות שהעתיקו את פעילותן למאהל המחאה. כך גם את מועצת קדומים שביטלה טיול לחברי המועצה והעלתה את אנשיה למאהל. "תחושה של התעוררות מהשטח", מגדיר זאת יפרח. להערכתו השינוי ביחס השטח למחאה נובע מהכרה שאכן מדובר במאבק "על לב ליבה של ההתיישבות. לא על עוד קראוון. נפילת האולפנה עלולה לבשר על מצב חמור יותר מההתנתקות הראשונה", הוא קובע ומוסיף כי הכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה נגד מתווה נתניהו לפתרון בדמות בנייה חלופית בשטח הצבאי הסמוך לבית אל ממחישה את שנטען זה מכבר. "ברגע שהיועץ דוחה גם את מתווה הניסור, שלא יתכן מבחינה הנדסית, ברור שכל המהלך הוא בעצם התנתקות משפטית. אם ההתנתקות הראשונה מגוש קטיף הייתה מהלך קשה שהתקבל בכנסת למרות שנעשה תוך בגידה בבוחרים, כאן מדובר במהלך שכל כולו הוא פרי יצירתה של הפקידות המשפטית תוך שיתוף פעולה של גורמי שמאל קיצוני שעותרים לבית המשפט. זה דבר שאין לו אח ורע. שרי הממשלה מתנגדים למהלך, רוב מוחלט של נבחרי הציבור מתנגדים וגם ראש הממשלה מתנגד למהלך, ולמרות זאת הוא עובר רק בגלל מהלך שאותו מובילה הפקידות המשפטית. זה מהלך שאין לו אח ורע בשום מערכת דמוקרטית". באשר לאפשרות שחוק ההסדרה ייפול על ידי בג"ץ מדגיש יפרח כי יתכן והציבור לא מודע לכך אך הקבוצה שהפסידה בקלפי, קרי השמאל, הקימה לעצמה זירה חלופית בה יוכלו להכפיף את המערכת לתפיסת עולמם, וזו הזירה המשפטית. "מה שקורה היום שכל הישובים ביהודה ושומרון נשענים על תשתית משפטית רקובה. אנחנו רוקדים על מרפסת עץ מתולע. העץ הזה הולך להתרסק וליפול בקול רעש גדול. התשתית הנוכחית לא מאפשרת חיים נורמאליים ביהודה ושומרון. כדי להבטיח את חיי ההתיישבות צריך ליצור שינוי יסודי בתשתית המשפטית". לדבריו של יפרח למרות המציאות הזו ולמרות רצונה של המערכת המשפטית לקדם תפיסות עולם מסוימות אין בידה אפשרות לפעול אלא בכלי הפעולה שהם החוק, וכיום המציאות ביו"ש היא שקרעי חוקים בריטיים, עותומאניים ואחרים הם שמתפקדים בשטח ועליהם נבנות פרשנויות כאלה ואחרות, "ברגע שמדינת ישראל תיקח אחריות וכנסת ישראל תחוקק חוקים שיסדירו את החיים, באופן אוטומאטי לפקידות המשפטית לא תהיה ברירה אלא ליישר קו עם החוק, לכן המאמץ הוא בחקיקה. חוק ההסדרה הוא מרכיב בלתי נפרד מהיכולת לשמור על שרידות ההתיישבות ביהודה ושומרון". באשר לסיכויי שרידותו של חוק ההסדרה לנוכח כוונות השמאל, כפי שכבר הצהירו עליהם, להגיש עתירות לבג"ץ נגדו, אומר יפרח כי לא ניתן לנבא כבר כעת כיצד תנהג המערכת ביום שלאחר חקיקת ההסדרה. "קשה לנבא אבל אנחנו יודעים דבר אחד. יש כאן הזדמנות חד פעמית לשינוי עומק. זה לא איזה דיל או קומבינה אלא הזדמנות לשינוי אמיתי. העברת חוק ההסדרה מבחינה אסטרטגית היא הישג היסטורי ארוך טווח משמעותי. אנחנו כל הזמן במלחמת חפירות מישוב לא מוכר אחד למשנהו, מגבעת אסף למגרון, וממגרון לעמונה, אי אפשר לכלות אנרגיה על כל המאבקים הללו. אנחנו חייבים למצוא פתרון שורש ופתרון שכזה הוא רק שינוי התשתית המשפטית, הסדרה של מעמד הקרקעות. כשזה ייפתר נהיה במקום הרבה יותר טוב מבחינת יכולת השרידות והעמידה שלנו ונוכל להפנות משאבים כדי להתקדם הלאה ולא רק כדי לשמור על הקיים". באשר לועדת השופט אדמונד לוי אומר יפרח כי עבודתה לפני השלמה ומסקנותיה יפורסמו בימים הקרובים, אך כדי להקל על המערכת ליישם את מסקנותיה על הציבור להוכיח את עמדותיו. "ועדת לוי הולכת אולי לשפר במעט את המצב בהיבטים חשובים. כדי שהמלצותיה יקרו חייבת להיות התעוררות אמיתית בציבור. אם הציבור יישאר בבית רדום, אם אנשים לא יפקדו בהמוניהם את הצעדות, את מאהל שובתי הרעב, את המחאות, ראש הממשלה והשרים לא ירגישו את הדרישה מהשטח. אלו ימי מבחן. צריך להתעורר מהטראומה של כשלון המאבק בהרס גוש קטיף, להוכיח שאנחנו מסוגלים לקום להיאבק על מפעל חיינו, או שנשוב ונגלגל עיניים בציפייה לאיזה גואל שיגאל אותנו". בהתייחסו לקריאות העולות שלא להשתתף במחאה כדי שלא לשוב על תסמיני כפר מימון, אומר יפרח שכמי שפתח את המאהל ביום שלישי בשבוע שעבר הוא יודע שניהולו מצריך הרבה אנרגיה ושיתוף פעולה, ולשם כך יש להניח את משקעי העבר מאחור ולהתמקד במטרה האמיתית והיא הצלת הבית הבוער, ואילו את הטענות, המשקעים והויכוחים להותיר כעת מאחור, עם כל הצדק שיש בהם. "אם נשכיל להתעלות ולרכז מאמץ - המאבק הזה יהפוך לשטף ציבורי ששרי הליכוד וראש הממשלה לא יוכלו להישאר אטומים כלפיו".
