במלאת שלושים למלחמת שלום הגליל שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם מור שלם לוחם בחטיבת הנח"ל שבחר לשרת בחטיבה זו כהמשך ישיר לשירותו של אביו, נסים שלם - שירות שנקטע כאשר נחטף בידי מחבלים במהלך המלחמה. בראשית דבריו מבהיר מור כי בחר בחטיבה כהמשך לשירותו של האב. "היה לי ברור שדבר ראשון אהיה קרבי, ואם קרבי אז לאלך לאיפה שאבא שלי היה. להמשיך את מה שהוא לא הספיק". על חששותיהם של הוריו לנוכח הבחירה והחזרה למותג חטיבת הנח"ל כחלק מהוויית החים של הבית, אומר שלם כי הוריו לא התערבו בבחירה ואפשרו לו לצאת למסלול בו בחר על פי תפיסתו והבנתו. "חששות של הורים תמיד היו ועדיין יש. ההורים שלי מאוד ציוניים בדעות שלהם וחשים את המחויבות למדינה. אבא שלי אומר שלפני שהתגייסתי הוא ישן חמש שעות שינה ביממה ועכשיו פחות שעה...". על דרכי התמודדותו של אביו עם זיכרונות ימי השבי מספר שלם הבן כי "יש שתי דרכים להתמודד עם השבי. יש מי שבוחר בדרך של הרצאות וחשיפה לתקשורת ויש מי שבוחר בהתמודדות עצמית. אבא שלי בחר בדרך השנייה והוא לא מדבר", הוא אומר ומציין ש"רק בגיל שלוש עשרה נודע לי שהוא פדוי שבי". האב, כך מסתבר בחר להוציא את סיפורו ובין השאר גם להכיר את הסיפור לבנו רק כחלק מהמאמצים הציבוריים להעלאת המודעות לפדויי שבי וכחלק מהמאמצים להשבתו של גלעד שליט. עד אז ידע שלם הבן שלאביו יש קשר אמיץ עם הארץ והמדינה, אך לא ידע מה מקורו האישי של קשר זה. על ימי השבי מקפיד מור שלם שלא להרחיב, "אנחנו לא מדברים איתו הרבה על כך", הוא אומר. ועם זאת הוא אומר כי "לא צריך לדמיין דוגמאות של עינויים ומכות חשמל. תדמיין שאתה הולך לישון ומישהו מסתכל עליך. זו ההרגשה שמרחפת כל הזמן...". שלם מוסיף ומציין שהמבט המלווה לאורך כל היום לא בא כתחליף לעינויים ומכות חשמל שאכן היו חלק משגרת יומם של השבויים. פרטים נוספים על השבי בחרנו שלא לשאול ולכבד את הפרטיות בה בחר נסים שלם לנקוט.
