במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטין, מבקר יו"ר הועדה לביקורת המדינה, חבר הכנסת אורי אריאל, לחשוף את עמדתו של היועץ בסוגיית שכונת האולפנה כפי שנמסרה בעל פה לראש הממשלה. זאת לנוכח מידע שהגיע לחבר הכנסת אריאל ולפיו בחוות הדעת שבעל פה נאמרו לנתניהו דברים שונים מאלו שפורסמו, ועל פי חוות דעת הבטחותיו של נתניהו אינן תואמות את היתכנות יישומן. במכתבו כותב אריאל לויינשטיין: "כידוע ראש הממשלה הודיע שתשובת המדינה לגבי שכונת האולפנה בבית אל אינה מהווה תקדים למדיניות הממשלה בנושאים דומים. זאת על פי חוות דעת שהגשת לו וכפי שמוכרת לי ולחברי כנסת נוספים תחת הכותרת "השלכות פסק הדין בעניין גבעת האולפנה על דרישות ועתירות למטרת בניה אחרת שנבנתה על קרקע פרטית ביו"ש". מיום יד' סיוון תשע"ב (4.6.12). עם זאת הובא לידיעתי כי ישנם חוות דעת נוספות שנמסרו לרוה"מ בכתב או בע"פ שקשורים גם כן הן בהסרת הבתים וכן שקשורות למבנים נוספים שעלולים לעורר בעיות ברחבי יהודה ושומרון". אריאל דורש כי "במידה שאכן נכונים הדברים מדובר בדבר חמור שכן הוסתר מחברי הכנסת מידע חשוב בעת ששקלו הצבעה בעד או נגד חוק ההסדרה. על כן אבקשך להודיע האם יש עוד חוות דעת בכתב או בע"פ שנמסרו על ידך או מי מלשכתך לראש הממשלה. במידה שכן אבקשך להעביר אלי את חוות הדעת וכן לוועדה לביקורת המדינה". כאן המקום להזכיר את תוכן המסמך ששיגר ויינשטיין לנתניהו ונחשף לראשונה בערוץ 7 יום לאחר ההצבעה בכנסת בה הופל חוק ההסדרה. במסמך זה כתב וויינשטיין: לכבוד: מר בנימין נתניהו ראש הממשלה שלום רב, הנדון: השלכות פסק הדין בענין "גבעת האולפנה" על דרישות ועתירות להסרת בניה אחרת שנבנתה על קרקע פרטית ביהודה והשומרון. במענה לשאלתך בדבר ההשלכות העתידיות של פסק דינו של בית המשפט העליון שבנדון (בג"צ 9060/08/) בו נקבע שעל המדינה להסיר את המבנים בגבעת האולפנה ובג'בל ערטיס עד יום 1.5.12 (מועד שהוארך עד יום 30.6.12) על דרישות ועתירות להסרת בניה אחרת שנבנתה על קרקע פרטית ביהודה והשומרון, הנני להשיבך כדלקמן. פסק דין זה ניתן בעקבות הודעתה של המדינה לבית המשפט מחודש מאי 2011 כי בכוונתה לממש צוי הריסה שהוצאו על ידה למבנים אלה שהוקמו שלא כדין מחוץ לתחומי צו התפיסה לצרכים צבאיים בישוב בית-אל, ומחוץ לתחומי שטח השיפוט המוניציפלי בתוך פרק זמן של שנה. עמדה זו ניתנה בתגובה לעתירה שביקשה כי המדינה תאכוף צווי הריסה שהוציאה בעצמה למבנים שנבנו שלא כחוק. עמדה זו ניתנה בהתאם למדיניותה הכללית של הממשלה בדבר הסרת בנייה על קרקע פרטית שלא נתפסה על ידי המדינה. בית המשפט רשם לפניו את הודעת המדינה וקבע כי בנסיבות אלה מתייתר הצורך לדון בעתירה. בית המשפט לא נתן פסק דין המבוסס על הכרעה בין עמדות הצדדים ולא נדרש בפסק דינו לטענות שהועלו בעתירה לגופן. בנסיבות אלה פסק הדין לא קבע כל הלכה ואין להקיש ממנו למקרים אחרים בהם נבנו מבנים על ידי ישראלים על מקרקעין פרטיים שתפסו לצרכים צבאיים. זאת ועוד, עמדת המדינה היא תלוית נתיבותיו של כל מקרה ומקרה. ככלל המדינה היא הקובעת את סדרי העדיפויות בביצוע צווי הריסה מנהליים באיו"ש. סדרי עדיפויות אלה נקבעים על ידי הדרג המדיני. בהקשר זה רשאי הדרג המדיני לשקול שיקולים שונים ומגוונים כגון מיקום המבנה, מועד הקמתו, סמיכות הוצאת הצוים למועד ההקמה וכדומה. כך למשל, ככלל אין דינו של מבנה שנבנה בעבר בתחומו של ישוב שקם על פי החלטת הממשלה על קרקע שנתפסה לצורך צבאי או שנבנה בעבר בשטח שלגביו כבר הוקנו לפני שנים רבות סמכויות מוניציפאליות, כדין שלא כאמור, כגון הבנייה בגבעת האולפנה, נושא העתירה. עוד אזכיר, כי באחת העתירות, בעניין בנייה ללא היתרי בניה, על מקרקעין בבעלות פרטית פלסטינית במרכז הישוב עופרה, שהינו ישוב ותיק שהקמתו אושרה בהחלטת ממשלה, הודיעה המדינה זה מכבר בשם שר הביטחון לבג"ץ כי עמדתה היא שבנסיבות אותו מקרה אין מקום לעת הזו לבצע את הריסת המבנים. בין יתר השיקולים שנשקלו, נשקלה העובדה כי המדובר היה בבתים שאוכלסו ובבניה שהוקמה בתוך ישוב שקם על פי החלטת ממשלה ולא במאחז בלתי חוקי. יצויין, כי באותו מקרה לוותר עמדה זו בהסכמה של תושבים שלא להמשיך בבניית 24 התחלות בניה של מבנים בחלק הדרומי של הישוב, שכוסו במסגרת הריסה עצמית. עתירה זו בעניין עפרה עדין תלויה ועומדת בפני בית המשפט. לסיכום, אבקש להדגיש, כי התופעה של בניה בלתי חוקית על קרקע פרטית הינה קשה ובעייתית ומחייבת טיפול הדרג המדיני והקצאת משאבים מתאימה. אף שברי שיש מקום, כאמור, לשקול שיקולים מגוונים לגבי הסרת בנייה שנבנתה בעבר (ולעיתים העבר הרחוק) על קרקע פרטית הרי שיש לנקוט בכל האמצעים בכדי להפסיק תופעה זו ובמיוחד למנוע בניה חדשה שכזו ולהסירה בשלבים מוקדים ככל הניתן. בכבוד רב, יהודה וינשטיין
