מחקר חדש של פרופ' אלכס בליי, ראש המרכז לחקר המזרח התיכון במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון, מנסה להבין מדוע נגרעו יהודה שומרון ועזה מגבולות החלוקה. פרופ' בליי קובע, כי הגורם שהוביל להוצאת יהודה שומרון ורצועת עזה ממפת החלוקה הייתה תפיסתו של דוד בן גוריון ולפיה אין למקם ישובים במקומות בהן קיים רוב ערבי או שיהיה קשה להגן עליהם, תפיסה המובילה את השמאל הישראלי עד ימים אלה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' בליי המספר כי השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שבראשית המאה הקודמת הייתה נוכחות יהודית משמעותית במקומות רבים ביש"ע, כדוגמת עזה עצמה, חאן יונס, שכם, גוש עציון ואתרים רבים נוספים. לעומת זאת במפות מאוחרות לא ניתן למצוא זכר לישובים אלה. פרופ' בליי רואה כנקודת מפנה את פרעות הערבים ביהודי הארץ בשנת 1929. עד לאותן פרעות חיו יהודים במקומות שונים גם ביהודה ושומרון ורצועת עזה, ואולם "בשנת תרפט, בשבוע הפרעות של הערבים בהנהגת המופתי של ירושלים תקפו יהודים בכל ישוב חדש כישן. מבחינתם הכול היה יהודי", אומר פרופ' בליי המדגיש כי ראייה זו תאמה אך ורק את הערבים, מה שאין כן את ההנהגה היהודית בארץ. "אחרי שנהרסו ישובים יהודים הופיע בן גוריון, שהיה אז מנהיג הישוב, בכמה פורומים ואמר 'נשקם את כל הישובים שחרבו'. מהר מאוד הוא תיקן ואמר שנשקם ישובים בכל מקום שבו אין רוב ערבי ובכל מקום שבו נוכל להגן על היהודים". נימוקים אלו חרצו למעשה את גורל ההתיישבות היהודית הותיקה ביש"ע ומנעו את שיקומה והחזרתה אל מפת המדינה היהודית ההולכת ומוקמת באותן שנים. נימוקים אלה נותרו עד ימים אלה כמוטו עבור השמאל הישראלי". "בן גוריון שירטט למעשה קו שאם אני מסמן אותו מעט מעבר לישובים אני מקבל את יהודה ושומרון ורצועת עזה", אומר בליי המציין כי גם תפיסה פראקטית הובילה למחשבה זו, שכן לא היו במקומות הללו עמדות יהודיות ובכך לא ניתן היה לגונן על הישובים הללו. תפיסתו זו של בן גוריון לא זכתה לאופוזיציה גם מקרב בעלי התפיסה האידיאולוגית הימנית, כלומר הרוויזיוניסטים, שהנהגת הישוב דאגה להפוך אותם לבלתי לגיטימיים. עוד מוסיף ומציין בליי כי בהכרעה זו סימן למעשה בן גוריון את גבולות המדינה שבדרך כאשר באר טוביה מדרום, יסוד המעלה בצפון ומשמר הירדן במזרח.
