בראיון ליומן ערוץ 7 מספר עזרא יכין, איש הלח"י, על דמותו של יצחק שמיר שהוא הכיר, שמיר של ימי המחתרת מחד ומאידך שמיר של ראשות הממשלה. יכין מציין כבר בפתח דבריו כי לא רק בתקופת המחתרת והמוסד היה שמיר נחבא אל הכלים אלא גם בתקופת כהונותיו הציבוריות בממשלת ישראל, הוא שתק כשהשמיצו אותו וכשרבו איתו וכשהיה מי שביקש לכתוב עליו כתבות ולראיין אותו הדבר הפריע לו, מספר יכין. לטעמו של יכין מעט מאוד ידוע ומעט מאוד נכתב על פעולותיו גם כראש ממשלה כדוגמת פעילותו לקידום יחסיה של ישראל עם מדינות כסין ואחרות, פעילותו לחיזוק ההתיישבות, פעילותו למען העלייה מרוסיה "שהצילה אותנו מלהיות מיעוט בארצנו" ועוד. יכין אינו סבור שיש כיום אדם חי שעשה למען עם ישראל כפי שעשה יצחק שמיר. על פעילותו בהנהגת לח"י מספר יכין כיצד מצא את הארגון שבו ומרוסק לאחר רצח אברהם יאיר שטרן, אסף את השברים ושיקם את המחתרת. שיקום זה נעשה תוך שהוא עצמו נמלט מהכלא הבריטי, מעודד את הבריחה מלטרון, מצרף את ישראל אלדד שהעניק למחתרת את רוח אהבת ישראל ואת הידע על יהדות ומסורת ישראל שהיו ללפיד שהלך לפני המחנה, ולמעשה הקים את הארגון מחדש מבחינה רוחנית. "יאמר לזכותו של שמיר שכל הזמן פעל מאחורי הקלעים, לא רצה להתבלט. לא חיפש אנשים עם שמות אלא אנשים שיודעים לפעול, וידע לנצל את הכישורים של כל אחד. היו שהיו מומחים באספקת ידיעות ורצו להילחם, אבל הוא ידע איפה התרומה שלהם וידע איך לנצל זאת". יכין עצמו היה אז עובד דואר, ובשליחות המחתרת העתיק דברי דואר, מברקים וכיוצא באלה, שנועדו לאנשי המנדט הבריטי, והעבירם לאנשי המחתרת. "לא ידעתי כלום על יאיר חוץ ממה שהיה כתוב בתקשורת, שמדובר בכנופיית יאיר, תמונות שלהם כמבוקשים הופיעו בתקשורת כחבורה של שודדים. עם הפרסומים בקירות התחלנו להתוודע על כך שהלח"י בהנהגתו של שמיר חוזר לפעילות. לא עניין אותנו מי המנהיג אלא מה הארגון עושה. רצינו להילחם באנגלים ולא שדווקא אדם מסוים ינהיג אותנו. מי שנלחם היה הלח"י. לא היה לנו רבי או אדמו"ר שהולכים על פיו. עניין אותנו מי נותן לנו את הדרך ואת הכלים. הדרך הרעיונית, עיקרי התחייה, היא שהייתה חשובה לנו". לימים נפגשו יכין ושמיר באירועים של בוגרי הלח"י. על אחד המפגשים מספר יכין כיצד רצה שמיר לצרף אותו למוסד משום הידע שלו בערבית. יכין אמנם ידע לדבר ולכתוב בערבית אך בבחינה שנעשתה לו באותה פגישה הוצג בפניו מכתב בערבית קשה ומורכבת, והוא שלא ידע לקרוא את הדברים נפסל פסילה שעליה הוא מצטער עד היום. עם זאת הוא מוסיף ומספר כי גם בהיותו ראש ממשלה דאג שמיר להבהיר לו שדלתו תמיד פתוחה בפניו להעלות הצעות ורעיונות, והוא אכן ניצל את הדלת הזו כדי להעלות בהזדמנויות שונות את עמדתו בנושאים כאלה ואחרים. "הוא היה מקשיב. היה לו לב פתוח. הוא אמר לי שהדלת תמיד פותחה לשמוע. הוא היה ממש ידיד".
