מרדכי חלאווה, בן ה-34, היה צריך טלפון אחד מקולקל ונסיעה אחת לא מוצלחת על רולר בליידס כדי לבקר בפעם הראשונה בחייו בבית כנסת. את הסיפור מביא מגזין m של ערוץ 2. זה קרה לפני שמונה שנים, כשהיה סטודנט באוניברסיטת אונטריו בקנדה – והרגע ההוא, מקרי לחלוטין, שינה את כל מסלול חייו. "נפצעתי במהלך אחד הסיבובים שלי על הרולר בליידס בעיר, ולא יכולתי להמשיך לתפקד כרגיל. היה לי קצת זמן אז החלטתי שזו הזדמנות טובה לבקר בבית הכנסת", הוא מספר היום. "קיבלו אותי בצורה מקסימה. יהודי אחד נתן לי כיפה, אחר נתן לי סידור תפילה והראה לי איפה מתפללים. זה היה נפלא. לא יכולתי שלא לחשוב ביני ובין עצמי האם אלה היהודים האכזריים שסיפרו לי עליהם כל הזמן בבית הספר בכווית? האם אליהם התכוונו כל הזמן?". חלאווה – יהודי כשר שחי היום בארץ מסתובב עם כיפה נולד וחונך בכלל בכווית, מדינה מוסלמית, כמוסלמי לכל דבר. את כל חייו העביר תחת הידיעה הברורה שיהודים הם עם אכזר ורשע, ומעולם לא חשב בכלל ליצור עם מי מהם קשר. אלא שבאחד הימים באוניברסיטה, כשהוא רחוק אלפי קילומטרים מהבית, שבק הפלאפון שלו. מתוסכל ועצבני ירד חלאווה לטלפון הציבורי שליד ספריית האוניברסיטה, ושם פגש איש לבוש שחורים עם זקן וכובע שחור כבד – ופשוט לא יכול היה להתעלם מהמראה המוזר של יהודי אורתודוקסי. זה היה ד"ר יצחק בלוק, פרופסור-חבר לפילוסופיה באוניברסיטת הווארד שהגיע לקנדה על מנת לבקר את בתו ומשפחתה, שלוחי חב"ד בקנדה, ובין השניים התפתחה שיחה אגבית שמהר מאוד הפכה לגורלית. "קשה לי להאמין שכל מה שאומרים אצלנו על היהודים באמת נכון", סיפר חלאווה לד"ר בלוק. "גם סבתא שלי הייתה יהודייה, והתאסלמה כדי להתחתן עם סבא שלי". "סבתך מאיזו צד – אבא או אמא?", מיהר בלוק לברר. "מצד אמא", השיב חלאווה, "היא הגיעה מירושלים". כאן היה ברור לבלוק שהבחור מולו, המדבר בשצף קצף, הוא למעשה יהודי. "דע לך", אמר לצעיר באיטיות, "שיהודי שהמיר את דתו נשאר יהודי. ולמרות שסבתך המירה כביכול את דתה, היא נחשבת יהודיה, וכך גם אמך ואתה". חלאווה הסביר שעל פי חוקי האסלאם דווקא צד האבא קובע – אבל הבטיח לברר. זמן לא רב לאחר מכן, כשהוא עדיין מבולבל והלום, הגיע לבית הכנסת באונטריו, והתחיל בחיים חדשים. "אני זוכר עד היום איך מרוב התרגשות זלגו דמעות מעיניי כשנכנסתי למקום", הוא אומר היום. "מאוחר יותר, כשסיפרתי לד"ר בלוק על החוויה, הוא הסביר שזה בכלל לא מוזר. הרי כל יהודי נולד עם נשמה יהודית, וכשמתחברים לזה בפועל, קשה שלא להרגיש משהו בפנים. אתה פשוט יודע שאתה נמצא במקום הנכון". חלוואה הסכים לנסות לברר ישירות עם סבתו האם אכן גדלה וחונכה כיהודייה לכל דבר. חשדותיו היו מבוססי מציאות: הוא ידע ששם משפחתה המקורי היה "מזרחי", וגם שלף מהזיכרון רגעים מילדותו בהם הייתה נכנסת לחדר אחורי עם ספר עתיק ועליו אותיות גדולות ובלתי מזוהות – סידור בדיעבד – קוראת ובוכה, קוראת ובוכה. אבל השיחה עם הסבתא, אישה לבבית בדרך כלל, לא הייתה פשוטה. כשחלאווה סיפר לה שהרב שלו מבקש לדעת בוודאות אם היא יהודייה, היא התרעמה והטיחה "תשאל אותו אם הוא בטוח שהוא יהודי". לאחר מכן התפרצה בצעקות, הזכירה את אחיה המת – והבהירה לנכדה חד משמעית שהמידע שבידיו נכון, אך שמדובר כאן בנושא רגיש שצריך להיזהר איתו. עם הזמן הלך חלאווה והתחבר יותר ויותר אל בני הקהילה היהודית באונטריו שבקנדה. "זה לקח קצת זמן, בהתחלה זה היה ברקע", הוא נזכר. "אבל אחרי התאונה עם הרולר בליידס הייתי מושבת ונזכרתי בשיחה עם ד"ר בלוק. קמתי ביום שבת בבוקר והחלטתי ללכת לבית הכנסת. אפילו הזמנתי מונית כי לא ידעתי שאסור". חלאווה השתתף באירועים ועשה כמה חברים יהודים. באחת הפעמים הוא אף השתתף בהפגנה של סטודנטים כנגד חמאס, הציג את עצמו כערבי נוצרי מעזה, ונשא דברים בזכות ישראל. זמן קצר לאחר מכן הוא הכיר את מארק זלנקה, ראש ארגון "אש התורה" בקנדה, שהזמין אותו לסיור במחנות ההשמדה בפולין. לא הרבה אחרי, ובסך הכל לפני שנה וחצי, הוא גם הגיע איתו לסיור בן שלושה שבועות בישראל – סיור שממנו כבר לא רצה לשוב לקנדה. לפני שנה ושמונה חודשים הגיע חלאווה לישראל, ובחר להתגורר בעיר העתיקה. כשהגיע לכאן לראשונה הוא התרשם קודם כל משדה התעופה, שלא כלל גמלים או חול. "כשבאתי לכאן אף איש צבא לא שם לי אקדח מול הפנים, והאמת היא שזה ממש הפתיע אותי. כשביקרתי בכותל המערבי בפעם הראשונה פשוט בכיתי. ראיתי שם חילונים, חסידים, יהודים מכל הסוגים. לא יכולתי להאמין". חלאווה הסתגל לשגרת החיים הירושלמית והחל ללמוד תורה. "אני רוצה להתחתן בקרוב, ורוצה שהילדים שלי יהיו מחונכים", הוא מסביר, "לכן הייתי צריך למצוא בחורה יהודייה שלמדה. וכדי להכיר מישהי מתאימה, אני צריך ללמוד בעצמי". הוא לומד משנה ברורה, גמרא והלכה שש שעות מדי יום "לפעמים יותר, וזה אושר גדול". החותמות של ישראל על הדרכון לא מסבכת אותך בביקורת הגבולות? "יש לי דרכון קנדי, וכל פעם מחדש אני מבקש מאנשי הביטחון בבן גוריון שלא יחתימו את הדרכון. לא מזמן הם חתמו בטעות, ועכשיו יש לי קצת בלגן ואני צריך לתאם כניסה לדובאי עם איש קשר מיוחד". במדינות ערב אתה מציג את עצמך כיהודי או כמוסלמי? "כשאני מפתח קשרי חברות של ממש עם אנשים, אני אומר שאני יהודי. לפני כן אני לא אומר שום דבר, ובדרך כלל גם לא שואלים. חלאווה זה ערבי, מארק יכול להשתמע כנוצרי או כמוסלמי. לגבי הכיפה – אז יש פעמים שאני הולך איתה ופעמים שלא. לפעמים אני בכלל מסתובב עם כיפה מסורתית של ערבים דתיים וזה נראה להם קול ומודרני. בפעמים יותר נדירות אני מוציא את הציציות, מצטלם ליד מבנים ערביים מפורסמים ומעלה את זה לפייסבוק. בשביל הצחוק". מה לגבי שידוכים? "בקנדה הייתה לי חברה יהודייה, אבל כשנהייתי יותר דתי לא רציתי מערכת יחסית ללא משמעות מוגדרת, אלא רק כזאת שהולכת לקראת חתונה. באתי לירושלים כדי ללמוד בישיבה, להחכים קצת ולהכיר כאן בחורה דתייה עם כוונות רציניות להתחתן. אני מקבל די הרבה הצעות שידוכים ויוצא עם חלק מהבחורות, אבל שום דבר לא התקדם. בקרוב אתן דחיפה נוספת בנושא. כשאהיה נשוי אהיה יותר מאושר". עד אז הוא כאן, מסתובב באוויר ההרים של ירושלים ומתכנן להקים כאן את ביתו. "אני רואה כאן בירושלים אנשים מכל העולם, וזה מקום נהדר להיות בו. הרבה יותר מקנדה. אני חושב שאלוהים בירך אותי לראות רק דברים טובים. אחרי סוכות אחליט סופית אם אני רוצה להישאר בישראל או לחזור לקנדה, אבל בגדול, הכיוון הוא להישאר. אני בהחלט מאושר כאן. אה, וגם מזג האוויר מתאים לי בול".
