שופטי בג"ץ דחו את עתירת בני משפחתו של עיסא דבאבסה, אשר היה מבוקש בחשד לרצח דב דריבן, בדרישה לחקירת נסיבות מותו בזמן הניסיון ללכידתו. נזכיר כי דבאסה רצח את דריבן סמוך לחוות מעון בשנת 1998. בשנת 2011 ניסתה יחידת המסתערבים ללכוד את דבאסה ובסיומה של הפעולה הוא נהרג. בני משפחתו של דבאסה טענו כי צה"ל מראש החליט לחסלו, אך בצה"ל דחו את הטענה וציינו כי כל התחקירים שנערכו בעקבות האירוע לא שינו את המסקנה לפיה אין במקרה זה חשד לפלילים. שופטי בג"ץ דחו כאמור את הטענה וקבעו, כי "להתערבות בשיקול דעתם של הפצ"ר ופרקליט המדינה אין מקום בענייננו. אין המדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, נגועה בטעמים פסולים, או החלטה שנפל בה פגם או עיוות היורדים לשורשו של עניין. העותרים ובאי כוחם שבו ופנו למשיב, וזה שמע את טענותיהם, שקל אותן, מסר להם את החלטתו, הסביר אותה ונימק אותה כדבעי. העובדה כי טענותיהם של העותרים לא התקבלו בסופו של יום – איננה מצדיקה, כשלעצמה, את התערבותו של בית משפט זה". המשנה לנשיא, מרים נאור, ציינה כי "גם לגוף העניין, מסופקני אם פתיחה בחקירה פלילית כעת תניב ממצאים חדשים, ובפרט ממצאים ברף הראייתי המתאים למשפט פלילי. העותרים 1 ו-2, אשר איבדו במבצע הצבאי האמור בן משפחה קרוב, מעוניינים מטבע הדברים למצות כל הליך לחקירת נסיבות מותו, ולחקירת החשדות כי מותו נגרם תוך הפרת הוראות הדין. עם זאת, סבורני כי ההליכים לבירור חשדות אלו מוצו בפניותיהם השונות למשיב, וכי אין יסוד להורות על פתיחה בחקירה נוספת". נאור אף הדגישה, כי "אינני סבורה כי תוצאה זו מביאה ל"התדרדרות פעילות צה"ל בשטחים במדרון תלול לעבר תהומות אפלים ופליליים", כלשון העותרים. ככל שהדברים אמורים באירוע מושא דיוננו, כפי שהובהר לעיל אין הצדקה להתערב בהחלטת המשיב שלא לפתוח בחקירה פלילית; ככל שכוונת העותרים למצב בו יימנעו כוחות הביטחון מחקירה של פעילויות צבאיות בהן נהרגו אזרחים, סבורני כי מדיניותם של כוחות הביטחון בסוגיה זו, עליה עמדה הנשיאה ביניש בעתירה הכללית כמפורט לעיל, מספקת מענה הולם לצורך לבדוק חשדות פליליים במקרים כגון דא. בדיקה קפדנית של חשדות להפרת הדין במסגרת פעילות ביטחונית היא חלק מאחריותו של המשיב. אולם משזה מילא חובתו – אין בית משפט זה נכנס בנעליו".
