העיתונאי קלמן ליבסקיניד פתח את כלי התקשורת ויצא בתחושה שאולמרט "יצא צדיק", אבל כשעבר על פסק הדין עצמו הגיע למסקנה אחרת לחלוטין. אז מה קורה פה? הנה מה שהוא כותב בעקבות ההשוואה התמוהה הזו: אם אני מבין נכון שחיתות ציבורית מהי, נדמה לי שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נגוע בה. איך אני יודע? קראתי את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים. זה שזיכה את אולמרט מרוב האישומים. בהכללה ניתן לומר שמי שקרא השבוע עיתונים וצפה בשידורים יכול היה להגיע בקלות למסקנה המופרכת שלפיה ההרכב בראשות הנשיאה מוסיה ארד קבע שהפרקליטות האשימה את האיש הלא נכון. שהכל היה טעות. שלאולמרט מגיעה תעודת יושר. כמה ממקורביו, בצירוף חברי להקת המעודדות שלו בעיתונות, הרחיקו עוד וקוננו על הסבל שעבר, על צער בני המשפחה, על ההבטחה שהתפוצצה. אם הייתה דוגמא מצוינת לכך היא באה לידי ביטוי בכותרות הענק שדיווחו כי השופטים קבעו שהעד משה טלנסקי "הזוי". נגיד אפילו שזה נכון (זה לא), ספק גדול כמה מצרכני התקשורת יודעים שחלקים מרכזיים מעדותו של האיש ההזוי הזה דווקא התקבלו על ידי השופטים כאמת. ספק כמה מקוראי העיתונים יודעים שניתוח שערך בית המשפט לעדותו מול זו של אהוד אולמרט מצא במקרים רבים את גרסתו של ראש הממשלה לשעבר הזויה עוד יותר. אם נניח את ההרשעה בתיק מרכז ההשקעות, אולמרט יצא משני התיקים המרכזיים זכאי. אסור לשכוח את זה. אבל אסור גם לשכוח שאילו רצו השופטים, שאולמרט הילל כל כך בצאתו מאולמם, היו יכולים להסתפק בהכרעת דין בת מילה אחת, "זכאי". אבל הם בחרו לעטוף אותה ב- 743 עמודים נוספים. וחלקים נכבדים מהררי המילים הללו מספרים את סיפורו של איש הנגוע בחוסר ניקיון ציבורי קיצוני. ועיתונות שמתיימרת להיות רודפת אמת וצדק הייתה צריכה למרוט בשל כך את נוצותיו של אולמרט, ביציאה מבית המשפט, בזו אחר זו. נכון. משה טלנסקי התגלה כעד בעייתי. בעייתי מאד. אבל טלנסקי, למזלנו, לא היה ראש הממשלה שלנו. אולמרט כן. ואם בית המשפט מוצא בעיות אמינות בגרסאות של ראש הממשלה שלנו לשעבר זה עניין בעייתי. ואם מתברר שעדויותיו סותרות זו את זו וגרסתו "כבושה, משתנה ומתפתחת", אם בתחילה, במשטרה, הוא מסר עדות המתכחשת לקופת המזומנים הענקית שהחזיק עבורו אורי מסר ובבית המשפט מסר גרסה אחרת שבית המשפט מצא אותה "סותרת ומתחמקת", זה לא עניין קל. אהוד אולמרט יצא מבית המשפט זחוח ובישר לאומה "אין מעטפות כסף ולא היו מעטפות כסף". זה היה קשקוש. שלושת השופטים קבעו במפורש שהיו, ועוד איך שהיו, מעטפות כסף, וכאמור גם קופה סודית שלא דווח עליה לאיש ואף אחד לא יכול להגיד כמה כסף היה בה ואיזה שימוש נעשה בו. היו שהסבירו השבוע שכל מה שלא אובחן כפלילי, לגיטימי. זו עמדה מסוכנת. רעה. יש צורך לנסח בבהירות מהי שחיתות, גם כזו שבית המשפט לא מצא אותה ככזו העוברת את הרף הפלילי. ובקוד הזה חייב להיות ברור שפוליטיקאי שמקבל מטלנסקי כספים לצורך "דמי כיס" ולצורך "שדרוג" נסיעות לארה"ב הוא פוליטיקאי מושחת. וכשהוא נוסע נסיעה פרטית לתערוכה של אשתו, מתארח במלון היוקרה ריץ קרלטון בוושינגטון, וטלנסקי מגהץ עבורו 4,717 דולר בכרטיס האשראי שלו, כדי לממן לו את המלון, זו שחיתות. וכשבהזדמנות אחרת, כשהוא מגיע לארה"ב לברית המילה של נכדו, מתארח במלון במנהטן ומקבל על הדרך מטלנסקי עוד מעטפה עם 15,000 דולר במזומן, הוא איש שאנחנו לא יכולים לקחת חלק פעיל בקמפיין ה"אני קרבן" שלו. וכשבית המשפט מעלה תמיהות על גרסתו וקובע שהיא אינה מתקבלת על הדעת, אנחנו חייבים לדרוש ממנו הסברים. וכשאולמרט טוען בפני השופטים כי כלל לא דיבר עם טלנסקי ובית המשפט קובע שלא רק שדיבר איתו אלא גם לקח ממנו כסף, במזומן, בשטרות, אסור לנו לוותר לו. וכשמתברר שבמקביל לתרומות הענק של טלנסקי, העניק לו אולמרט מכתבי המלצה, על נייר לוגו רשמי של לשכת השר, מכתבים שפתחו לו דלתות בתחום העיסקי, אנחנו חייבים להתייחס לזה כאל התנהלות מושחתת ציבורית גם אם בית המשפט הנכבד סבר שהיא לא עוברת את הגבול הפלילי. וכשהשופטים מכנים את התנהגותו של אולמרט בפרשה הזו "התנהגות פסולה" ומסבירים שהוא היה מצוי ב"ניגוד עניינים" וטענתו בעניין הזה "אינה מקובלת עלינו", זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו ולייצר תחושה שמדובר באיש נקי כפיים. טלנסקי, צריך לזכור, לא העביר לאהוד אולמרט את הכסף משום שהיה אוהד שרוף של בית"ר בנימינה. הוא העביר לו את הכספים משום מה שהוא ומשום התפקידים שבהם כיהן. וכשאנשי אולמרט מציגים כעת את טלנסקי כאיש מטורלל, חייבים להזכיר להם שהמטורלל הזה היה חברו של אולמרט והיה הארנק הגדול שמימן אותו במאות אלפי דולרים. ושאף אחד לא יספר שמערכת יחסים כזו מקובלת בחיים הפוליטיים. אמנם את ביצועי נתניהו וידידיו העשירים ראינו בפרשת 'ביביטורס' של רביב דרוקר, אבל אני מוכן להתערב שאצל שלי יחימוביץ זה לא היה קורה. לבלוג המלא
