העיתונאי קלמן ליבסקינד מתייחס בטורו השבועי בעיתון "מעריב" להכרת המל"ג ביו"ש במכללת אריאל כאוניברסיטה לכל דבר והתנהלותה של התקשורת אל מול החלטה זו.

"מעט מאד מהקמפיין העיתונאי האגרסיבי שהתנהל השבוע נגד הכוונה להפוך את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה, היה נגוע בשיקולים עיתונאיים. לגיטימי מצד אנשי שמאל להתנגד למהלך מסיבות פוליטיות. לגיטימי מצד האוניברסיטאות הקיימות להתנגד למהלך, מחשש שכניסת חבר חדש לשוק תפגע בהן. לא לגיטימי שעיתונאים, שאת עמדותיהם הפוליטיות הם מתקשים להסתיר, יאמצו כל שטות שזורק מישהו נגד אריאל וידהרו איתו קדימה בלי לשאול שאלות", כותב ליבסקינד.

ליבסקינד מפרט: לא לגיטימי לצטט את פרופ' מנואל טרכטנברג - יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, שמתנגד להקמת האוניברסיטה - כאילו תפיסת עולמו היא אמת שירדה מהר סיני, ולהציג מולו את הפרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל, כטמבל שלא מבין כלום מהחיים שלו. כשדוד טרטקובר, מעצב גרפי, מפרסם עצומה כנגד הצעת חוק שאין לו בה גרם של מומחיות, העיתונים מצטטים בהתלהבות ומבליטים את העובדה שמדובר ב"חתן פרס ישראל".

כשוועדה של ששה פרופסורים - חתן פרס נובל, שלושה חתני פרס ישראל, חתן פרס וולף וחתן פרס א.מ.ת - מפרסמת דוח בדיקה שמתבסס על מומחיותם וקובע שאריאל ראויה להפוך לאוניברסיטה, הם מצויירים בתקשורת כחבורה של חובבנים אינטרסנטים. איש מהעיתונאים שציטטו השבוע את הביקורת של פרופ' טרכטנברג על הליך עבודתם של המומחים, לא טרח לשאול אותו איפה הוא ישן חמש שנים כשהוועדה שלו מלווה את כל התהליך. מה פתאום הוא נזכר עכשיו שכל התהליך דפוק? שיקולים פוליטיים יש רק לפרופ' אומן משום שיש לו כיפה על הראש. אבל טרכטנברג?  הוא נטול אג'נדה. אצלו הכל ענייני.  כמה רדידות. כמה חוסר רצינות.
גם הטיעון על החרם האקדמי, יסלח לי ד"ר רותם, מעט מגוחך בעיניי. האקדמיה באריאל קיימת כבר שנים רבות. מי שרצה להחרים אותה או את מדינת ישראל היה יכול לעשות את זה עד היום

יכולתי לאסוף השבוע אלף דוגמאות. הנה אחת. יום לפני ההצבעה הקובעת זרקה האוניברסיטה העברית למערכה התקשורתית דוח שהזמינה ממש ברגע האחרון מחברה לייעוץ אסטרטגי, דוח שהוצג ככזה שנועד לבחון את ההשלכות הצפויות מההכרזה על האוניברסיטה החדשה. 

האוניברסיטה העברית היא צד מעוניין. כמו שש אחיותיה גם היא ניהלה מלחמה עיקשת כדי לא לצרף מוסד אקדמי חדש למועדון היוקרתי (אגב, כך היא עשתה ב- 1964 גם לבר אילן)  והדוח וממצאיו היו אמורים לסייע למלחמה הזו. את הדוח חיבר ד"ר זאב רותם. מסקנותיו מבהילות. מבהילות מאד. כשמצרפים אותו לטרימינולוגיה של ראשי האקדמיה בישראל על האסון האקדמי שעתיד להתרגש עלינו עם שינוי הסטטוס של אריאל ועל הקריסה הצפויה של כל מערכת ההשכלה הגבוהה, נראה שמישהו לא שתה מספיק מים בחמסין של השבוע האחרון. הדוח של ד"ר רותם, שצייר עתיד שחור משחור, השתלב נהדר כאמור באווירה הזו. סטודנטים מבר אילן, תל אביב וחיפה, קבע,  ינטשו את מקומות הלימוד הנוכחיים שלהם באלפיהם וירוצו לאריאל. שליש מהסטודנטים של מכללת רופין יצטרפו אליהם ויעמידו בסכנת סגירה את המכללה. קבוצות המחקר של כמעט כל האוניברסיטאות בארץ תפגענה, מרכזי המחקר בישראל לא יוכלו עוד להתמודד על מענקי מחקר בעולם, הדירוג העולמי של ישראל יצנח. מה יש לומר? מגה פיגוע. לא ייאמן מה שאישור של אוניברסיטה אחת יכול לעשות. וזה עוד לא נגמר. ד"ר רותם הזהיר עוד שההחלטה עלולה גם להצית חרם אקדמי כולל, לא רק על אריאל אלא על כל האוניברסיטאות בישראל, דבר "שיפגע ביכולת קידום המחקר והמדע במדינה". בקיצור, חתיכת דיכאון. אפשר לסגור את הבאסטה. ספק אם ביום שאחרי ההכרה באריאל יהיה בשביל מה לקום בבוקר.

כשראיתי את שמו של ד"ר זאב רותם מתנוסס על המחקר הזה, היה נדמה לי שכבר נתקלתי בשם הזה בעבר. בדיקה קצרה בארכיון הזכירה לי איפה. ובכן, מסתבר שמי שעומד מאחרי התחזית האפוקליפטית הזו, האיש שמזהיר מפני קידומה של האקדמיה באריאל, הוא אויב מושבע של הנוכחות היהודית באזור הזה. מה זה אויב? זה לא מילה. "המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל", הצהירה עצומת  סרבנות שעליה חתם המומחה בעבר כטייס במילואים מטעמה של תנועת 'יש גבול', "...היא לא המלחמה שלנו...אנו מכריזים כי לא ניקח חלק בהמשך דיכוי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ולא נשתתף בפעולות שיטור ובשמירה על ההתנחלויות המשמשות לכך". "אנחנו מעריכים ומכירים תודה לאותם טייסים וחיילים אמיצים המצייתים לקול מצפונם ומסרבים לקחת חלק בהרג ודיכוי של עם אחר", נכתב בעצומה אחרת שעליה חתם. כששימש מרצה באוניברסיטת תל אביב היה חלק מעוד עצומה: "אנו מביעים את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים", נכתב בה, "...אנו מביעים את נכונותנו לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים יתקלו בקשיים לימודיים וקוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים".

ביום רביעי טלפנתי אל ד"ר רותם ועל רקע הטענות שהפרופסורים המומחים שתמכו בהפיכת אריאל לאוניברסיטה עשו זאת משיקוליהם הפוליטיים, ניסיתי לברר עד כמה הצליח המומחה שיצא נגד "המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל", להשאיר בצד את דעותיו שלו. "מה הקשר? להגיד שזה קשור לדעותי זו הזניה של הדיון", נעלב לרגע, בטרם פרש את משנתו. "ההחלטה להכיר באריאל היא החלטה פוליטית. ההחלטה לא באה משום מקום אקדמי". באמת? תמהתי. "הרי הייתה ועדה של מומחים בעלי שם מתחום האקדמיה, שבראשה עמד חתן פרס נובל, הפרופ' ישראל אומן, והיא קבעה שהמוסד באריאל ראוי להיות אוניברסיטה. "זו ועדת צחוק מהעבודה", השיב היועץ האסטרטגי. כשהבין שהשיחה תצוטט, איים שאם אפרסם את דבריו יתבע אותי. "אם אתה תפרסם את הדברים אתה תוכיח בזה שכל ההחלטה על אריאל היא החלטה פוליטית", העלה טענה מעט סתומה. "אני התנתקתי לחלוטין מדעותיי הפוליטיות. אני מתייחס לזה במונחים מקצועיים בלבד. מה אתה טוען? שאני שמאלני, עוכר ישראל?". חס ושלום, השבתי, שמעת ממני משהו כזה?

 אני מבין פחות מד"ר רותם בייעוץ אסטרטגי ובכל זאת אני מתיר לעצמי להעיר כמה הערות קטנות שמלמדות, לפחות בעיניי, משהו על הדוח הזה. רותם קובע במסמך שמכללת רופין, "נמצאת 15 דקות נסיעה מאריאל" ומאיים: "אנחנו מעריכים שכ- 1000 סטודנטים עשויים לעבור ממנה לאריאל, מה שיעמיד בספק את המשך קיומה כמכללה אזורית". בשיחת הטלפון איתי הסביר שהייתה לו טעות הגהה קטנה. "רופין לא נמצאת 15 דקות מאריאל אלא 45 דקות". אופס. יחי ההבדל הקטן. 45 דקות, אולי מעט יותר, זה בערך זמן הנסיעה מאוניברסיטת תל אביב לאוניברסיטה העברית, כשבדרך נמצאת גם בר אילן.

מה שלא לגמרי הבנתי זה אם כעת, אחרי שהתבררה הטעות, ניצלה רופין מסגירה, או לא. אגב, מהדוח לא ברור איך בדיוק החליט המומחה שמבר אילן יעברו לאריאל 1,000 סטודנטים, מרופין עוד 1,000 ומאוניברסיטת חיפה יעברו 500 סטודנטים יהודים המתגוררים בין נתניה וחיפה. לדעתי הבלתי מלומדת יעברו דווקא 380 והם מתגוררים בין מכמורת לכפר הרא"ה. על מה אני מבסס את זה? על מה שמבסס הדוקטור. "הערכות". נדמה לי גם שבאריאל יכולים להיות מאד שבעי רצון מהדוח הזה בהיבט אחר. אם לפי ההערכות של ד"ר רותם, ברגע שהם יקבלו את ההכרה כאוניברסיטה ינטשו אלפי סטודנטים את המוסדות הנוכחיים שלהם וישעטו לאריאל, כנראה בכל זאת המוסד האקדמי שלהם שווה את ההכרה הזו.

גם הטיעון על החרם האקדמי, יסלח לי ד"ר רותם, מעט מגוחך בעיניי. האקדמיה באריאל קיימת כבר שנים רבות. מי שרצה להחרים אותה או את מדינת ישראל היה יכול לעשות את זה עד היום. הרעיון שלפיו עם "המרכז האוניברסיטאי" אריאל הגויים חיו בשלום אבל עם "האוניברסיטה" הם לא יוכלו יותר, נשמע לי לא ממש אינטיליגנטי. חוץ מזה, הניסיון מלמד שהחרמות מגיעים בדרך כלל אחרי שבעולם קוראים טקסטים של אינטלקטואלים ישראלים קיצוניים, שחותמים על עצומות המציגות את מדינת ישראל ואת צבאה ככובשים אכזריים ורוצחי ילדים. ולכן, אם יש לי לקח מהסיפור הזה, הוא שאנשים כמו ד"ר זאב רותם, שקוראים לסרב פקודה ומוציאים רעה את דיבתה של המדינה הזו, אסור לממלכה להעסיק. לא במשרדי הממשלה שנותנת לו תעסוקה ולא באוניברסיטה העברית, גם אם ממש צריכים שם את הדוח שלו.

לבלוג המלא של קלמן ליבסקינד לחץ כאן