ילד: "אבא, למה הרומאים שרפו לנו את בית המקדש?" אבא: (הסלולארי מצלצל...) "רק רגע בן, ממש לשניה. הלו שלום! מה שלומך? תשמע גדי תגיד לפרידמן לכוון את המזגנים לסיום הש"ס ושלא יהיו פדיחות. בסדר? יופי להתראות". "כן בן מה שאלת?" ילד: "למה הם שרפו לנו את בית המקדש?" אבא: "כי הם שנאו אותנו". ילד: "אבל מי התחיל אנחנו או הם?" אבא: (הסלולארי מצלצל...) "אוי אני ממש מצטער בן, אני חייב לענות לחיים מהעבודה הוא מנסה לדבר איתי כבר כמה ימים. חיים מה נשמע? סליחה שלא עניתי פשוט...תשמע, נוכל לדבר יותר מאוחר? אני פשוט באמצע משהו... יופי ממש תודה, ואני ממש מתנצל על מה שהיה. להתראות כל טוב!". "כן בן איפה היינו? מה אמרת קודם?" ילד: "שאלתי מי התחיל ראשון?" אבא: "הם התחילו. הם כבשו את הארץ שלנו. אימא, שימי לב לתפוחי אדמה בתנור הם כבר שעה ורבע שם". ילד: "רגע אבא אל תלך. אבל למה הם באו לפה בכלל?" אבא: "הם לא אוהבים את עם ישראל. הם לא רוצים שעם ישראל יחיה. אוי, מה השעה כבר? אני חייב לרוץ לדואר הוא נסגר עוד שעה!" ילד: "רגע אבא אל תלך. ולמה ה' לא שמר לנו על בית המקדש?" אבא: "איפה המפתחות של הרכב? מישהו ראה אותם? אמא יש לך מזומן בארנק?" ילד: "אז אבא...למה...?" אבא: "הוא כן שמר אבל עם ישראל עשה הרבה עבירות אז הוא הפסיק לשמור." ילד: "אז למה הוא לא בונה לנו עכשיו את בית המקדש למרות שאנחנו מתפללים עליו כל יום?" אבא: "אימא, לעשות כבר את הקניות לשבת? חמוד אני לא יודע." ילד: "זהו. השם לא מקשיב לנו. הוא לא אוהב אותנו יותר." אבא: "בטח שהשם מקשיב לנו! השם הוא כמו אבא שלנו וגם אם אבא לא מקשיב אבא תמיד אוהב!" ילד: "רגע אבא אל תלך! אם אבא אוהב למה הוא לא מקשיב?....."
