הוגה הדעות יהודה עציון קורא לצאת מהחשאיות ומהמסתורין סביב ההיערכות לבניין בית המקדש ולהתחיל בפעולות מעשיות, גם אם לא בהר הבית עצמו, להחזרת המקדש למקומו. בראיון לערוץ 7 התייחס יהודה עציון גם לסוגיית הבנייה המעשית וההיערכות לבית המקדש השלישי וגם לסוגיית הכמיהה החסרה אך עדיין קיימת למקדש ובניינו. בראשית הדברים הוא מבקש דווקא ללמד סנגוריה על הציבור בישראל ואומר כי בהשוואה למה שחוללו שבעים שנות השכחה קומוניסטית לעם היהודי שרבים ממנו שכחו את תורת ישראל, למעט שרידים, הרי שאלפיים שנה של התרחקות פיזית ממקום המקדש לא הביאו לשכחה ולא לאבדן הכמיהה אל המקדש. עציון מציין בדבריו את הסקר המלמד שלמרות אלפיים שנות הגלות עדיין אחוזים ניכרים מהעם דורשים תפילה בהר הבית. "אף על פי שהתרחקנו כל כך, ואף על פי שעבודת הקרבנות היא דיבור זר ומוזר כי התרחקנו תרבותית מעבודת ה' הזו והתרגלנו לעבודת ה' שבעבודת השפתיים ובלב בלבד, ועדיין הכמיהה כאן". עם זאת הוא מציין וקובע כי כדי לבנות את המקדש בפועל יש לשאוף לכך שרוב שדרת העם תדרוש זאת ותתאמץ לשם כך, ,ואנחנו עדיין לא שם". במציאות שכזו סבור עציון כי לעם ישראל יש תפקיד ברור ומוגדר, ולא להסתפק כבהגדרת ריה"ל 'צפצוף הזרזיר', ביטוי שהתייחס בשעתו לכמיהה לעליה לארץ ישראל, ולטעמו תופס היטב גם באשר לדיבורים כיום על כמיהה למקדש ברבדים רחבים של עם ישראל. לדבריו של עציון על כל אחד ואחד מאיתנו לא להסתפק באמירות בלבד על הרצון לשוב להר הבית ולבנות את בית המקדש אלא לבחון את עצמו עד כמה הוא באמת עושה ופועל כדי לקרב את בניינו ולקרב את עם ישראל להר הבית "ולהעתיק את מרכז הכובד להר הבית מגבעת רם, שאותה אני מכנה לעיתים גבעת ורם לבבך..." באשר לו עצמו מספר יהודה עציון על התארגנות עליה הוא עמל בתקופה זו תחת הכותרת 'תכנון ירושלים העתידה', מיזם בו שותפים מספר לא מבוטל של גורמים, בהם אדריכלים ומהנדסים, המתכננים את ירושלים של העתיד, ירושלים שבה המרכז הוא בית המקדש וסביבו המבנים הממלכתיים העוסקים בהנהגת העם. בין השאר מתוכננים מגוריהם של מיליוני יהודים בירושלים של העתיד, וכך גם קליטתם של מיליוני עולי רגלים. לצורך כך יש לבחון באופן מעשי דרכי שינוע ותחבורה של העם וסוגיות הנדסיות וטכניות נוספות. "המורה לכך הוא דוד", מבהיר עציון ומסביר כי כאשר נאסרה עליו בניית בית המקדש לא נותר דוד המלך לנוח אלא עמל במה שהותר לו, כלומר הכין תכניות עבודה מסודרות עבור שלמה, הכין את 24 משמרות הכהונה והלוויה וכו', "אנחנו לא פטורים מההכנות", הוא אומר. עוד מוסיף עציון וקורא להכין את המקדש עצמו. "ההלכה אומרת שאסור לסתת את אבני המקדש במקומם. מי מעכב בעדנו להקים אתר, אני מציע שזה יהיה בשילה כיוון ששם היה המשכן לפני העלייה לירושלים, ובו נכין את אבני המקדש, נגלף כל אחת כראוי לה בפיתוחי חותם בהתאם למיקומה במבנה, אם אבן משקוף, אבן סף או אבן חלון וכו'. זה יהיה אתר שכשאנשים יגיעו אלי יעורר בהם את הרצון כאשר יראו את הדברים עם אחיזה במציאות ולא רק בסידור. משם בבוא היום, וזה יקדם את היום, נסיע את האבנים אל הר הבית ונבנה את המקדש במקום השיקוץ המשומם שנמצא שם 1300 שנה, 1300 שנה יותר מדי". עציון מדגיש בדבריו כי אינו מתרשם מחששות שמא הפומבי שיינתן לעבודות מעין אלה יעורר את המתנגדים לו. "הפילוסופיה הזו של עשייה בשקט ובמחתרת, בסוד ובחשאין כדי שלא לעורר זאבים מרבצם, עבר זמנה. אנחנו בתקופה של גילוי ופרהסיה. צריך לעשות את הדברים ברשות הרבים. להכריז על החזון שלנו בפה מלא ולא להתחבא, להסתתר ולגמגם. אלו דברים שאפיינו את הגלות שכל כולה היה רק לשרוד ואת האמת הפנימית להחביא, אלו הדברים שמובילים לשכחה, עייפות ורמייה עצמית". לטעמו של עציון גם אם חשיפת העבודות וההיערכות בפועל תעלה מחיר כזה או אחר יש לשלם אותו בגאון. באשר למספר השותפים למיזם הכנת ירושלים העתידית הוא אומר כי יש אמנם עדיין מעטים, אך אלו יותר מהמספרים שנדמה. "הציבור הנאמן שמוכן לתרגם את המהלך לרצינות הולך וגדל. זו כבר לו הזיה של שלושה אנשים. יש רבנים, תלמידים ואחרים, יש פעילויות רבות, יש כנסים וכיום הנושא רציני יותר בציבור ממה שנדמה. עוד לא ניתן לקחת את מפתח האש אל שערי המקדש כפי שאמר אצ"ג כי יש עדיין רוכלים ומונעים עומדים בשער מפנינו, ואנחנו עדיין לא שם. אבל אני קורא לאסוף יותר כוח. אני קורא לצאת מהדרשות ולהתחיל לעשות". כחלק מההיערכות לירושלים העתידה מתגבש ספר על ירושלים הבנויה שבו ירוכזו התכניות המדוברות ולאחר מכן, מבטיח עציון, תהיינה תכניות נוספות לקרב את הדברים לתודעת והווייתם הנפשית והרוחנית של הכוספים".
