בעקבות הנתונים שפורסמו לקראת ט"ו באב ולפיהם אחד מכל חמישה זוגות יהודים בישראל בוחר להינשא בחו"ל, שוחחנו עם הרב רפי פויירשטיין מארגון רבני צוהר על התופעה ממדיה וסיבותיה. יצוין כי בהתחשב בעובדה שזוגות מקרב הציבור הדתי והחרדי נישאים כולם בידי רבני הרבנות הראשית האחוזים חמורים אף יותר. הרב פוירשטיין מזכיר כי רבני צוהר מתריעים בשער זה מכבר מהתופעה שמובילה את הציבור החילוני לסלוד מהממסד הרבני ולהעדיף את כל חלופותיו. "התנהלות המועצות הדתיות והרבנות הראשית בעייתית מאוד", הוא אומר וקובע כי הציבור החילוני שיחסו למסורת הולך ומצטנן אינו מוכן לקבל יחס שכזה ושירות שכזה מנציגי הרבנות והממסד והוא בוחר לו חלופות. "לא מדבור בבעיות של הלכה אלא בבעיות של טיב השירות שניתן", אומר הרב פוירשטיין בעקבות בדיקה וחקר שנעשה. בהקשר זה הוא מזכיר את המציאות בה בעוד במקום אחד יכירו בגיורו של אדם, במקום אחר לא יכירו בו כדוגמא ליחס הבעייתי לו זוכים רבים מהממסד הרבני במועצות הדתיות וברבנויות הערים. בדבריו הוא מזכיר כי ב-15 שנות קיומו של ארגון צוהר בחרו להינשא דרך הארגון כ-70,000 זוגות. זוגות אלה זוכים ליחס מלווה של הרבנים. "לא עוד רבנים שמגיעים כפקידים, אלא מקיימים פגישות קודמות פעם אחת, פעמיים או שלוש עם הזוג". הרב פוירשטיין מציין שהרבנות הראשית "התנכרה וסירבה לשמוע את הקול הישראלי" ובעקבות כך חל הנתק. זאת לבד מהפוליטיזציה של שירותי הדת כאשר מכסת הרבנים ניתנת על פי אמות מידה מגזריות, שליש ש"ס, שליש חסידים ושליש ציונות דתית, עובדה הגורמת לציבור לבחינה מחודשת של היחס לממסד זה. "זו גישה ג'ובית פוליטית שכל עניינה לספק עבודה לאברכים חשובים ולא מחשבה של קידום הזהות היהודית והדור הצעיר מצביע ברגליים". הרב פויירשטיין מזכיר בדבריו את הצורך של רב להכיר את קהילתו, את השפה בה הוא דובר, את התרבות אותה הוא צורך וזאת ככלי הכרחי בדרך להנהגתו ומתן שירות. באשר לעימות המתוקשר סביב נישואי צוהר מציין הרב פויירשטין שויכוח זה נותר מאחור לאחר שהרבנות התקפלה והבינה את נחיצות המיזם. "ישבתי איתם ואמרתי להם שחבל שניאבק בהם. הם לא הקשיבו, אבל בסופו של דבר הדרישות שלנו התקבלו, אבל חבל על הדם הרע שעבר". לדברים אלה מוסיף הרב פוירשטיין גם דברי ביקורת כלפי הציונות הדתית שלטעמו הפקירה את מרכז הארץ במקביל למפעל המדהים, כהגדרתו, של ההתיישבות בקרקע. לדבריו הגרעינים התורניים חשובים מאוד, אך הם אינם מספיקים והממד בו הם פועלים אינו די מקיף כדי לייצר גשר נצרך בין היהדות לעם כולו. "פעם משרד הדתות היה משרד מפד"לי, אנחנו לא במשרד הזה ולא במשרד הפנים. אנחנו לא שם. הפסקנו להתעניין בעולם הישן של שירותי הדת, המועצות הדתיות וכו'. הפקרנו את היומיום של הציבור החילוני בישראל. הפקרנו את הדיינות", הוא אומר ומזכיר כי אמנם קיימים כוללים כדוגמת 'ארץ חמדה' ואחרים, אך "בממד הגדול הציונות הדתית עשתה מפעל אדיר במקום אחד והפקירה את נושאי החינוך והזהות היהודית של מדינת ישראל". "לא הבנו מספיק עד כמה הצורך להתנחל בלבבות חשוב לא פחות מלהתנחל בגבעות", אומר הרב פוירשטיין ומדגיש במקביל את חשיבות ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת הכאב והבכי על הפסד במאבקים הללו. "זה לא רק נזק למעמד המשפחה בישראל. יש כאן שאלה של ניכור. שאלת ברית המילה עולה מחדש. יש כאן השלכות לשאלת הזהות היהודית", מתריע הרב פוירשטיין הרואה במיזם צוהר תחילתו של פתרון. עדות לכך הוא מוצא באהדה הגדולה שלה זוכה הארגון בציבור, ואת מאות הזוגות שהארגון לא מצליח להשיא רק בשל היעדר כוח אדם וחוסר ברבנים.
