בעוד ימים אחדים יופיע פרופ' פסח ליכטנברג, מנהל מחלקת פסיכיאטריה בביה"ח הרצוג בירושלים בפני באי כנס בינלאומי "EYOND THE PLACEBO" באוניברסיטת ציריך בשוויץ, ויציג את המחקר שהוביל בסוגיית ההתמודדות עם תופעת הדיכאון. את מחקרו זה של פרופ' ליכטנברג ניתן לכנות 'מחקר המחקרים' שכן הוא מרכז בתוכו את תוצאותיהם של 177 מחקרים בינלאומיים שכללו כמעט 25,000 נבדקים ובחנו את תגובותיהם לטיפולים כאלה ואחרים נגד תופעות הדיכאון. המחקר בחן עשרות שיטות טיפול : תרופות למיניהן, פסיכותרפיה דינאמית, קוגנטיבית והתנהגותית, דיקור סיני, התעמלות, הרפיה ועוד. רגע לפני שהוא יוצא לזירה המכובדת בשוויץ שוחחנו איתו ביומן ערוץ 7 על המחקר ומסקנותיו. מסתבר כי כל האמצעים לטיפול בדיכאון – תרופות ושיחות, רפואה קונבנציונלית ורפואה משלימה – נמצאו יעילים באותה מידה ולאף אחד מהטיפולים הללו לא נמצא יתרון על תרופת דמה (פלצבו). לעומת זאת קבוצה נפרדת של מטופלים שלהם הובהר כי הם בהמתנה לקבלת טיפול ומשום כך אינם מטופלים, קבוצה זו לא הראתה שיפור במצבה. פרופ' ליכטנברג מוסיף ומציין כי יתרון קל על פני האחרים נרשם לשילוב של תרופות נוגדות דיכאון עם פסיכותרפיה. עם זאת הוא מציין כי המחקר התמקד בתופעות של דיכאון קל עד בינוני ולא תופעות של דיכאון כבד עד כדי מחשבות אובדניות. לדבריו המשתמע מהמחקר הוא שעל אף שדיכאון יכול להיות בהחלט בעיה רפואית של ממש ולא "הכול בראש" עדיין יש משמעות רבה מאוד לאמונה של מטופל בכך שהוא נתון בידיו של מטפל שניתן לסמוך עליו, ולאמונתו של המטפל שאכן יעלה בידו למצוא מזור למטופל. באשר לשאלה אם עובדה זו אינה מותירה כר נרחב לפעילותם של שרלטנים מסביר פרופ' ליכטנברג שאין מדובר בהשוואה כוללת ואקראית בין כל סוגי הטיפול לכל אדם ואדם, אלא בהשוואה שנערכה בין מטופלים שנבחר להם בקפידה טיפול המותאם לצרכיהם. הוא מציין בדבריו כי טיפולים שכאלה יכולים לנוע משיחות דרך תרפיה, מתרופה ועד התעמלות, אך אלה גם אלה מצריכים בחינה מדויקת של הדרך הראויה לכל מטופל על פי צרכיו. אחת המסקנות המשמעותיות של המחקר, סבור פרופ' ליכטנברג, היא שכאשר יש דיכאון צריך לטפל, אבל הדרך אינה אחידה והכרחית. "אין ספק שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון נפוץ מדי בעולם וגם אצלנו בישראל. התרופות לעיתים נרשמות בקלות יתר כאשר שיטות אחרות עם פחות תופעות לוואי יכולות להועיל באותה מידה". יצוין כי המחקר בוצע ביוזמת פרופ' עריף קאהן, ראש המרכז הצפון מערבי למחקר קליני במדינת וושינגטון בארה"ב, והשתתפו בו נוסף על פרופ' פסח ליכטנברג גם ד"ר ג'יימס פוסט מאותו מרכז, פרופ' אירווינג קירש מאוניברסיטת הרווארד ופרופ' וולטר בראון מאוניברסיטת בראון.
