מי שיקשיב הבוקר לרדיו או יצפה בטלוויזיה לא יוכל לפספס את קולות האושר הקולקטיבי העולים מן המקלטים, החופש הגדול הסתיים. מתברר שאחינו בית ישראל לא כל כך אוהבים את החופש הגדול וזה, חייבים לומר, לגיטימי לאור הקשיים הלא פשוטים שהחופש מזמן להורים ולילדים גם יחד. אין ספק שהשהייה הממושכת יחד, הורים וילדים, כאשר במקרים רבים ההורים חייבים עדיין בכל מטלות העבודה השונות, יוצרת מעמסה לא פשוטה, פיזית ונפשית, אשר תסתיים מחר לקול אנחת הרווחה של פתיחת השנה החדשה. אך למרות זאת, אני חייב לומר לכם שאני אינני שותף לקול המצהלות. אמת פשוטה אחת שנשכחה עם השנים ותהפוכות החיים היא שילדים מביאים לעולם על מנת לגדל, בחום, במסירות, באהבה ובהשקעה. גם אם אפשר בהחלט לגלות הבנה לקושי שמסב החופש הגדול להורים כולם, וגם לעבדכם הנאמן בתוכם, אי אפשר שלא לסלוד מהמנגינה החרישית המסתתרת בתוך הדברים, "ילדים הם נטל", "ילדים הם מטלה בלתי נעימה". אני אינני מבין ההורים הסבורים כי ילד עד גיל 3 חייב לשהות עם הוריו את כל היממה, ועד גיל 13 צריך לפגוש בשובו הביתה דווקא את אימו האוהבת מחכה עם ארוחת צהריים מהבילה על השולחן. תלאותיו של העולם המודרני בו אנו חיים לא מאפשרים פינוק כזה, לא להורים (ואני מכיר לא מעט הורים שהיו שמחים להיות הרבה יותר עם הילדים) ולא לילדים. אולם, דווקא החופש הגדול הוא הזדמנות מעולה להיזכר עד כמה "ילדים זה שמחה". האפשרות להעניק לילדים מרחב חיים לוחץ קצת פחות ומאפשר הרבה יותר, היכולת לעשות עם הילדים דברים שאינם מתאפשרים במשך שנת הלימודים, הוא הזדמנות פז שחבל להחמיץ אותה עם תחושת מחנק וחוסר אונים. חופש הוא הזדמנות, לא מטלה. אם ננסה להימנע מ"למלא את הזמן" כל הזמן, ונבין כי לעיתים מה שהילדים זקוקים לו בחופש יותר מכל הוא מעט בטלה מבורכת, נוכל להשאיר לעצמנו הרבה יותר זמן עם הילדים, במקום לנסות ולבדר אותם כל הזמן. אם נוותר מראש על המירוץ לבילוי הכי שווה, לפארק הכי נחשק, ונקדיש את הזמן לשיחה ומשחק פשוטים, בבית ובסביבה הקרובה, יתכן שנגלה בתקופה הזו את הילדים שלנו מחדש.
