בדרך כלל אני לא אוהבת ביקורות ספרים שמתחילות ומסתיימות בסופרלטיבים כאלו ואחרים, אבל הפעם אאלץ להזדהות עם כותבים מהסגנון הזה. ומי שמאלץ אותי הוא לורן בינה, סופר צרפתי מוכשר ביותר שהצליח לכתוב רומן הסטורי שהוא גם ארס-פואטי. תוך כדי הכתיבה הקולחת של עלילותיו של היידריך ימ"ש מאז עלות היטלר לשלטון, הוא מעיר הערות על אופן כתיבת הספר. המחבר מקפיד כל העת לציין מהן העובדות ומה הצטרף לספר לצורך כתיבתו בצורה מעניינת, כיצירה שהיא רומן הסטורי. לכן, ניתן למצוא בספר פסקאות רבות העוסקות במלאכת איסוף החומר, כמו למשל אוטוביוגרפיה של פראו היידריך, שהמחבר בחר שלא לקרוא, זאת למרות החומר המצוי בתוכה. אך לאחר מספר עמודים הוא מודה שמצא מישהי לא גרמניה שתתרגם עבורו את הספר ולכן לבסוף כן קרא אותו. במקום אחר, למשל, כשהוא מתאר בצורה מרתקת את חייהם של המתנקשים, הוא מסיים את הפרק כך: "הסצנה האחרונה מהימנה לגמרי ובדויה לחלוטין... דרושה עזות מצח הגונה להניע ככה אדם שמת מזמן, שנבצר ממנו להגן על עצמו! להשקות אותו תה בעוד שייתכן שאהב רק קפה... להסיע אותו באוטובוס בעוד שהיה יכול לקחת רכבת...". בקיצור, מן הסתם הבנתם את הרעיון: מעכשיו כל רומן הסטורי שתקראו תהרהרו לעצמכם לאחר כל משפט, כמה ממנו היה עובדות הסטוריות וכמה תיאורים ספרותיים כדי ליצור ספר. התוצאה, במקרה שלפנינו, מרשימה במיוחד (כבר הבטחתי מחמאות בהתחלה): הספר מתאר בדייקנות את עליית היטלר לשלטון ואת התפקידים שלקח היידריך השאפתן בתוך ההיררכיה השלטונית של הרייך השלישי. כיצד חיסל יריבים פוליטיים וכיצד תכנן בצורה דקדקנית ומסודרת גירוש, חיסול והשמדה של כל מי שלא מצא חן בעיניו, החל בוירג'יניה וולף (נכשל) ועד מליוני יהודים. כל העובדות ההסטוריות מתוארות בדייקנות אך לא ביובש. בינה, יליד צרפת, בן של יהודיה וקומוניסט, מספר בקול סרקסטי על המכונה המשומנת שכונתה גם "הקצב מפראג" ו"המוח של הימלר", כשהתיעוב לכל אינו מוסתר בין הדפים. היעד של הספר הוא לכתוב על מבצע אנתרופואיד, נסיון ההתנקשטות בהיידריך ע"י המחתרת הצ'כוסלובקית. עם זאת, החלק של המבצע בתוככי הספר הוא מינורי. זהו ספר לימוד הסטוריה ממעלה ראשונה, כשהעניין והדיוק ההסטורי משלבים בו ידיים בצורה מעוררת התפעלות. "המחבר, אחוז בלהט הנושא שלו, חייב להתנגד לפיתוי להתעופף על כנפי הבדיון. אין לו ברירה עליו להוביל את הסיפור אל סופו".
