התקשורת הישראלית כמרקחה סביב התבטאויותיו של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית מיט רומני. הכותרות מעטרות את ההתבטאויות שנחשפו בהקלטות כמבוכה, כהסתבכות, ככישלון, כטעות, כמעט היינו אומרים 'צונאמי מדיני', אבל רק רגע, בואו נעצור לרגע ונשאל – מה הוא כבר אמר? שהפלשתינים החליטו להשמיד אותנו ולכן אין שום טעם לדבר איתם, שצריך להבין שאין פתרון קסם לסוגיה הזו, ואנחנו, במקום להזמין את דן כנר שיודיע בנעימה ובהטעמה ש"מיט רומני היה הראשון שזיהה את גודל האסון המדיני שישראל נקלעה אליו" אנחנו מקשקשים בקולי קולות על הפאדיחה של רומני. התקשורת הישראלית גם מצאה לה את דבריו של הגאון לבית אובמה כאילן גבוה להיתלות בו. אובמה אמר בדיפלומטיות אמריקאית נעימה שמועמד לנשיאות צריך להבין שהוא לא מדבר רק בשם מצביעיו אלא בשם האומה כולה. משום כך, מסביר אובמה, דבריו של רומני היא טעות נוראה, שהרי איך הוא מעז, האיש הזה עם הבלורית המתבדרת, לומר דברים שהמצביעים שלא מתכוונים להצביע עבורו לא מסכימים איתם, והתקשורת שלנו עטה על הדברים כתמצית הגאונות העולמית. מוזר שאיש מהם לא שאל שאלה פשוטה - אולי כשאובמה תולה את כל יהבו בצמד פיאד-עבאס הוא מדבר בניגוד לעמדתם של כל אותם עשרות אחוזים מאזרחי ארצות הברית שחושבים כמו רומני והתפכחו זה מכבר משלום הבלהות של אוסלו. למה לאובמה מותר לדבר בשם חלק מהמצביעים ולרומני אסור? הסיבה, כך נראה, פשוטה. כשמישהו מעז לומר משהו שמתפרש כפוגע בהוד קדושת הפלשתינים התקשורת (הישראלית, כמובן) כבר תבלע אותו חי. מי שיאמר דברים הפוכים יזכה להגנה חסרת פשרות של כלב השמירה של הדמוחארטה. אגב, חשיבות אמירתו של רומני גדולה פי כמה מאינספור הדיבורים המצולמים במפגשי הקוקטיילים עם פוליטיקאים ישראליים ותורמים יהודים. אם עד היום היה חשש שאמירותיו הפרו ישראליות של רומני הן לא יותר מעוד אמירות טרום בחירות שכל תכליתן לקושש עוד כמה קולות בדרך לבית הלבן, הרי שאמירה שמוקלטת ללא ידיעתו מעידה שבכל זאת יש סיכוי לשילוב בין אמת ערכית והתמודדות לנשיאות ארה"ב.
