"קיר זכוכית" - הסיפור שכתב אורן יעקובי, בוחן את התמודדות הישראלים בני הדור השלישי לעומת בני דור שני, עם זיכרון השואה. פעמיים בהצגה מופיע השם קיר זכוכית. פעם, זה הקיר שמאחוריו הר האפר במחנה ההשמדה באושויץ. פעם נוספת, זה הקיר המפריד בין הדורות. בין הדור השני לניצולי השואה, שרואה בעין עיוורת כל מה שהיה שם, ומאידך בין הדור השלישי, הדור שלא מקבל כל דבר כמובן מאליו, מוכן לנסוע, לעבוד ולהתפרנס בברלין שחלק לא קטן מהולכי הרגל, ההולכים ושבים ברחובותיה היו אלו שהביאו למותם ולשריפתם של היהודים במלחמת העולם השניה. הסיפור, אותו כתב אורן יעקובי מספר על ישראלית צעירה ומצליחה, החיה בברלין הנקלעת למשבר. כשאמה מגיעה במפתיע לברלין, כדי למלא אחר הצוואה המוזרה והבלתי הגיונית של אביה ניצול השואה, לטמון את אפרו בהר האפר שבפאתי מחנה ההשמדה הארור, על הבת להתמודד עם גורלה ועם היחסים הבעייתיים שמהם ברחה. הבת, ביחד עם אחיה ואמה, יוצאים להגשים את משאלתו האחרונה של הסב, אבל בדרך הם עתידים לגלות סוד בלתי צפוי אודות חייו, סוד שישנה את חייהם ויאפשר לקיר הזכוכית שביחסים המשפחתיים להיסדק. קיר הזכוכית, נשאר קיר שאותו לא ניתן ככל הנראה לחדור. גם עזרה גרמנית לא עוזרת לפתור את הבעיה. אחת התופעות הנצפות אצל בני הדור השני הוא קושי בהתייחסות ההורים אל תהליך בניית הנפרדות בילדות המוקדמת. הטענה של חוקרים בתחום היא שלהורים ניצולי השואה היה קשה יותר להיות זמינים בשלב הזה ולאפשר תהליך התפתחותי תקין. זה מה שקורה גם בהצגה בין הבת והאם. המרחק כה רב ביניהן עד כי קיר זכוכית מפריד בין השתיים. משחק מצוין ומשכנע של שחקני תיאטרון בית לסין מביא אותנו למחשבה על המציאות שעימה מתמודדות משפחות רבות.
