רבים מאיתנו התרגלו לדיווחים על יידוי בקבוקי תבערה ואבנים בכבישי יהודה ושומרון, וכבר מקבלים את הדברים באדישות. בכלי תקשורת לא מעטים מעדיפים פשוט להתעלם – כל עוד אין נפגעים מעדיפים לראות באירועים שכאלה כאילו לא התרחשו. ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורו של צוריאל ברזילי, תושב מודיעין, שעבר את טראומת הפגיעה של בקבוק תבערה ברכבו. נפגעים לא היו ברוך ה', אבל את הטראומה הוא לא שוכח. "היינו באירוע משפחתי בטלמון. בשעה 9 בערב יצאנו לאירוע אחר בירושלים, ירדנו את הירידה של טלמון ובצומת האטנו לקראת הפנייה ימינה ואז ראינו אש ממולנו לכיוון הרכב. האש פגעה בשמשה בצד ימין. לא הבנו מה קורה. אלו רגעים מאוד טראומטיים. זה צומת חשוך אבל כשהבקבוק תבערה עף היא הופכת מאוד מוארת, חשבתי שאני נכנס לתוך צמיגים בוערים באש ואולי יש חסימת כביש ואולי הפגנות של ערבים". במקביל לבהלה בתוך הרכב נראה שמיידי הבקבוק לא מצאו לנכון להימלט מהזירה. "הסתכלתי שמאלה, שם יש מטע עצי זית ובתוכו, במרחק של שלושים או ארבעים מטרים מהרכב, עמדו שלושה מחבלים צעירים והסתכלו עלינו... לא מיהרו לברוח, ולדעתי היה להם ביד עוד משהו בוער. חששנו שהם מתכוונים לזרוק עוד בקבוק". בשניות אלה של בהלה מהמתרחש סביב הרכב והחשש מבקבוק נוסף מאיצה בצוריאל רעייתו 'תן גז, סע'. הוא ממשיך ומספר: "פחדתי שהאוטו נדלק ונסעתי מהר כדי לכבות את האש, היה ריח חריף של סולר", הוא מספר ומציין שהתגובה הראשונית הייתה דווקא להאט והיה צורך להתעשת ולצאת מהמלכודת אליה נקלעו. "זו תחושת חוסר אונים, אין במקום שמירה, אין פטרולים. אנחנו לא יודעים איך לנהוג ברגעים הללו". לאחר שנחלצו מהמקום יצרו קשר טלפוני עם קרוביהם שבטלמון, דיווחו על האירוע ובתוך זמן קצר נוצר קשר עם אנשי השב"כ והצבא שתיחקרו את האירוע. לדבריו של צוריאל מתברר כי החוליה שביצעה את המארב ביצעה כבר שני אירועים דומים קודם לכן.
