טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים כעשר שנים, יש לנו חמישה ילדים ובאופן כללי, הקשר ביננו טוב וכך גם הקשר שלנו עם הילדים. אך יש בעיה שקשה לי לחיות איתה, אני מנסה כבר כמעט עשר שנים להדחיק, להתעלם, לקוות שבסוף יהיה טוב והמצב ישתפר מעצמו. אבל לדאבוני, זה לא קורה. אני מתכוונת להתפרצויות זעם של בעלי. לבעלי יש את מה שנקרא "פתיל קצר במיוחד" , הוא מתעצבן מהר מאוד, לפעמים על שום דבר. ההתפרציות (שכוללת דיבור בטונים גבוהים, צעקות, קללות ולפעמים אפילו "פליק" או שניים) הן על הילדים ולעיתים גם עלי. למשל, ילד בטעות שפך קצת יין על המפה הלבנה, הוא "ירים" את כל שולחן שבת בצעקות שלו, בלי פרופורציה לחומרת המצב, וכל האווירה הנחמדה שהיתה תהרס. אם בטעות שכחתי לכבס את החולצה שהוא אוהב, מיד כשיגלה שהיא לא נמצאת בארון ועדיין בסל הכביסה, והוא מעוניין ללבוש אותה עכשיו – הוא "יצא מכליו" ממש, יעיף על הרצפה את כל הבגדים (המכובסים והנקיים שכן כיבסתי לו!!) שבאותו מדף בארון וכדו'. יש כמובן עוד המון דוגמאות, אבל נראה לי שהבנת את הרעיון, למה התכוונתי ב"פתיל קצר במיוחד". אני כבר דֵי השלמתי עם המצב, אמרתי לעצמי: "יש לך בעל עצבני, תחיי עם זה, תשלימי עם זה, זה הניסיון שלך, ממילא אין לך מה לעשות נגד זה", כך אני משננת לעצמי שוב ושוב. בזמן האחרון, אני מעוניינת לטפל בעניין, אולי כי נשחקתי עם השנים וכבר קשה לי להבליג, אולי בגלל שקראתי את המדור שלך שבו את כותבת שוב ושוב לטפל בבעיות ולא להדחיק אותן, כי הן לא יפתרו מעצמן. בכל אופן, אני מבקשת כעת עזרה. כיצד אוכל להביא את המצב לידי שינוי (לטובה, כמובן)? תודה רבה מראש. תשובה: שואלת יקרה, ראשית אני נפעמת מהמודעות שלך ומהיכולת שלך לנתח מצבי תקשורת, לעמוד מולן ולומר לעצמך: "יש כאן בעיה!". לצערי הרב, מהנסיון המקצועי נראה שזוגות מגיעים לייעוץ זוגי בדר"כ כאשר הגיעו מים עד נפש. כלומר: בעיות התקשורת הרקיעו שחקים לפעמים עד כדי כך שנשקלת בקול אופציה של גירושין. לגבי המצב שאת מתארת, מצב זה נקרא בשפה המקצועית: "אפקט ההילה". כלומר: אנו מחליטים על אדם מסויים שיש לו תכונה כלשהי ומפרשים את כל מעשיו (כולל אלו שלא נובעים בהכרח מאותה תכונה) לאור התכונה שקבענו עליו. למשל, אם הבוס בעבודה החליט (במחשבתו) שאת מאחרת כרונית ומזלזלת בלוח הזמנים הנדרש בעבודה. גם אם תאחרי מסיבה מוצדקת באמת, שלא היתה תלויה בך כלל, כאשר תכנסי באיחור למשרד, הוא יחשוב לעצמו: "היא שוב מאחרת ומזלזלת בחשיבות העמידה בזמנים בעבודה". במקרה שלך, את מתארת שבעלך עצבני ולכן כל מעשה או תגובה שלו כלפייך, את מפרשת אצלך, במחשבתך, כתלויים ונובעים מתכונה זו. את בטוחה לגמרי שהיחס שלו כלפייך, התגובות החריפות, הטונים הגבוהים והקללות שתארת, אינם תוצאה של משהו אובייקטיבי שבאמת קיים במציאות. מבחינתך, הוא סתם טיפוס עם "פתיל קצר", מתלקח ומהיר חימה, על לא דבר. אבל, יתכן שחוסר הרוגע של בעלך נובע מכך שיש לו משהו שחסר לו בבית. צורך נפשי כלשהו שלא התממש. צורך נפשי שכל-כך חשוב לו שהוא ממש בבחינה של "צורך קיומי" עבורו. לצורך כזה אנו קוראים "צורך ליבה". צרוך ליבה הוא צורך נפשי כמו: תחושת הערכה, חשיבות, שותפות, שייכות וכדו'. לא מדובר על צורך כמו: "שתשטוף את הכלים בליל שבת", אלא במה שעומד מאחורי המעשה: "שארגיש שאתה שותף איתי, בעבודות הבית ואכפת לך ממני". בתהליך של ייעוץ זוגי, הפגישות הראשונות (לאחר הכרות קצרה עם הזוג, כמובן) מוקדשות לאיתור צרכי הליבה של כל אחד מבני הזוג. לאחר איתור צרכי הליבה, חושבים יחד עם בני הזוג, אלו פעולות הן מוכנים לקחת על עצמם לעשות, על מנת לשפר את האוירה בבית. במילים אחרות, ניתן לנסח זאת: אלו פעולות ומאמצים, כל אחד מבני הזוג מוכן לעשות למען השני, על מנת שלפחות, בתור התחלה, חלק מצרכי הליבה של בן-זוגו יתממשו. נקודת המוצא היא שהאווירה בבית תשתנה לטובה, ככל שיסופקו באופן מלא יותר "צרכי הליבה" של כל אחד מבני הזוג. לעיתים, ניתן לדבר על כך בשיחת רעים, על כוס קפה ועוגה, באווירה נינוחה, אך לעיתים, האווירה כל-כך טעונה, שגורלה של שיחה כזו הוא "פיצוץ" , הטחת האשמות הדדיות ושדר של "מגיע לי ממך", במקום שדר של נתינה מתוך אהבה והוקרה בערכו של בן-הזוג. במקרים כאלו מומלץ להגיע לאדם שלישי ומקצועי – יועץ נישואין, שינווט את השיחה ו"ישמור" שלא יהיו פגיעות הדדיות של בני-הזוג זה בזה, שהשיחה תתנהל מתוך כבוד והערכה הדדיים, מתוך לקיחת אחריות על הזוגיות ורצון כֵּן ואמיתי, לשפר את מצב הזוגיות ואת האווירה בבית. עבודה זוגית זו אמנם לא קלה, אך פירותיה מתוקים! בהצלחה! שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
