זלזול בבקשתה של האסירה ענת קם תעלה למדינת ישראל אלפיים ש"ח, כך קבעה שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, קלרה רג'יניאנו.
סיפורה של העתירה מתחיל, כאשר האסירה ענת קם גילתה, כי ברישומי שירות בתי הסוהר נכתב כי היא נידונה למאסר בעוון "בגידה וריגול", זאת בשעה שבפועל הורשעה קם בריגול בלבד.
קם, שהרישום המוטעה הסב לה עוגמת נפש, ואשר חששה שהרישום יביא ליחס מפלה ומשפיל כלפיה, פנתה בעניין לרשויות שירות בתי הסוהר, אך זכתה לתשובה לפיה מדובר בעניין "טכני" של מערכת המחשוב, שלא ניתן לשנותו עד שהמערכת תוחלף במערכת חדשה הצפויה להיות מוטמעת בקרוב.
קם עתרה לבית המשפט, ולאחר שבית המשפט קיים דיון בעניין "הצליחו" רשויות שירות בתי הסוהר לשנות את הרישום לרישום מדויק, וזאת למרות שהמערכת לא הוחלפה.
לאור העובדה שנאלצה לפנות לבית המשפט דרשה קם לחייב את שב"ס בתשלום הוצאות משפט. המדינה טענה מנגד, כי מדובר בעניין טכני שלא השפיע בפועל על קם, וכי החלטתה של ענת קם להיעזר בעורך דין בעתירה כל כך פשוטה איננה מתבקשת, ועל כן לא סביר שהמדינה תשלם לה על כך.
השופטת לא קיבלה את העמדה וציינה, כי "לא ניתן הסבר כיצד התאפשר התיקון המבוקש במערכת הישנה, למרות עמדתו הקודמת של המשיב. מתגובת שב"ס ברור (מרגע שהעניין הובא לידיעתו) שהוא מודע לתקלה והסכים שיש לתקן את הטעות, ללמדנו שיש חשיבות לתיוג העבירות בגינן הורשעה העותרת".
למרות זאת ציינה השופטת, כי "בהתייחס לטענת העותרת (ענת קם - ש.פ) כי נגרמה לה עוגמת נפש, לא מצאתי ממש בטענה זו. מדובר ברישום פנימי במחשבי שב"ס, שאין לו כל השפעה אופרטיבית לגבי זכויותיה של העותרת בכלא. ההחלטה שלי לקבל את הבקשה היא מן הטעם שהתנהלותו של המשיב (שב"ס) בכל הנוגע לעתירה זו הייתה לא ראויה ולא סבירה".
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לקם הוצאות בסך אלפיים ש"ח, וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בבקשה פשוטה שהתקיים בגינה דיון אחד בלבד.
