"מי שמצביע משפיע" אומרת ססמת הבחירות השגורה והידועה, אולם אדם חושב ורציני חייב לשאול את עצמו האם באמת הבחירות מהוות אירוע משמעותי בחייה של מדינה. במשך שנים, מאז ראשית כתיבת ההיסטוריה המודרנית, הקדישו היסטוריונים מאמצים רבים בעיסוק בדמויות שהניעו לכאורה את ההיסטוריה העולמית. כך ביקשו היסטוריונים להבין את תרומתם של לואי ה-14 ולואי ה-16 לפרוץ המהפכה הצרפתית, את חלקו המכריע לכאורה של אברהם לינקולן בסיום העבדות בארה"ב ואת תפקידם של לנין וטרוצקי ביצירתה של ברית המועצות כמדינה קומוניסטית. המחקר בכיוונים אלו הושפע מהתפיסה שרווחה במשך שנים ארוכות, לפיה האנשים הם אלו העושים את ההיסטוריה. על פי תפיסה זו ההיסטוריה היא מעין רכבת, אשר מפעם לפעם עולה אדם אחד או כמה בני אדם לקטר, ומוביל את הרכבת למסילה אחת או למסילה אחרת. תפיסה זו מעניקה לאישיותם של מנהיגים מרכזיים, החלטותיהם, מעשיהם ומחדליהם תפקיד של ממש בהכוונתה של ההיסטוריה ובקביעת פניה. אולם, ההיסטוריונים החדשים (לא אלו הישראלים, אשר מאשימים את ישראל בכל עוולות העולם, אלא האסכולות ההיסטוריוניות הפוסט מודרניות) מעניקים משקל מועט מאוד לבני אדם בודדים, יהיה תפקידם אשר יהיה ויהיו מעשיהם חשובים ככל שיהיו, בקביעת מהלכה של ההיסטוריה. בשורה ארוכה של מחקרים הראו חברי אסכולות היסטוריות שונות מאוד זו מזו, כי קווי מתאר חברתיים וכלכליים שונים לחלוטין הם אלו המכוונים את מהלכה של ההיסטוריה, את צמיחתן ושקיעתן של אימפריות, את פריצתן וסיומן של מלחמות ואת כריתתם של הסכמי שלום מכריעים. כך אפשר לומר במידה לא מועטה של ודאות, כי גם לו היתה זהבה גלאון ראש הממשלה בארבע השנים האחרונות, לא היה נחתם שום הסכם בין ישראל לפלסטינים, זאת משום שחתימת הסכמים איננה נובעת מאישיותם של המנהיגים. גם מלחמות אינן פורצות בגלל מנהיג זה או אחר, וכך ניתן לראות מנהיג שש אלי קרב ששנות מנהיגותו הן שנים של שלום ומנהיג אוהב שלום ורודף שלום היוצא למלחמה אחרי מלחמה. אז לא ללכת לקלפי? בטח ללכת. ההליכה לקלפי היא זו המעניקה לשיטה הדמוקרטית, שבה כוחו של השלטון ביחסו אל האזרח מוגבל, את תוקפה המוסרי והפרקטי. ההליכה לקלפי גורמת למנהיגינו להיות פחות זחוחים ולנו להיות יותר מעורבים. ההליכה לקלפי גורמת טובות רבות למדינה ולעולם, אולם חשוב לדעת: היא איננה משנה את ההיסטוריה של מדינת ישראל. לכו להצביע, אל תצפו יותר מדי להשפיע.
