בעולם העסקי של המאה ה-21, המושפע, לעיתים באופן מופרך למדי, מאווירת הניו אייג' המשתלטת על חיינו, אחת ממילות הקסם המרכזיות הן "סינרגיה". משמעותה של הסינרגיה היא הטענה, לפיה השלם גדול מסך חלקיו, ובמילים אחרות: אחד ועוד אחד שווה יותר משתיים. התפיסה היא ששילוב כוחות בין שני גורמים עשוי להביא תועלות החורגות מאלו שיכול היה כל אחד מהגורמים ליצור בפני עצמו. כך מתרשמות חברות עסקיות כי מיזוג עם חברה מתחרה יביא תועלת לבעלי המניות של שתי המתחרות ויגדיל את הרווח המצרפי. כך מתאחדים יזמים מתחומים משיקים על מנת לייצר חברה שתגדיל את הרווח של כולם. הסינרגיה מאוד מפתה, תואמת פעמים רבות את התחושה האינטואיטיבית, ואף מקבלת גיבוי מן המקורות היהודיים. "טובים השניים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם. כי אם-ייפולו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שייפול, ואין שני, להקימו. גם אם-ישכבו שניים, וחם להם; ולאחד, איך ייחם. ואם-יתקפו, האחד--השניים, יעמדו נגדו; והחוט, המשולש, לא במהרה יינתק", כתב החכם מכל אדם בספר קהלת והסביר אולי את כל חכמת הסינרגיה על רגל אחת. אולם, מי שקצת מצוי בעולם העסקים כבר גילה מזמן, כי סינרגיה איננה דבר פשוט. על מנת שאיחוד בין שני גופים מסחריים יתן תוצאה מיטבית יותר מכל אחד מהם בנפרד, צריך לבדוק באופן אמיתי מהיכן תבוא תוספת הרווח ולוודא שהדברים אכן קורים. החיסכון בחמש מזכירות ומחלק תה אחד אינם סינרגיה, סינרגיה אמיתית היא שילוב הפעולה העסקית של שני הגופים, כך שתעניק יתרון לגוף המאוחד בתחרות בשוק הכולל. איחוד המבוצע ללא בדיקה מעמיקה של אפשרויות הסינרגיה ומטרותיה, יחמיץ את מטרתו ולא יועיל לחברות המדוברות, במקרים רבים הוא אף יזיק. ואם כך הוא בעולם העסקים, בעולם הפוליטי על אחת כמה וכמה. לכל אחד ברור, כי איחוד בין מרצ ובין האיחוד הלאומי איננו בגדר סינרגיה. גם אם שתי מפלגות אלו יכולות לשתף פעולה פה ושם בקידומה של הצעת חוק זו או אחרת, אין קהל מצביעים המחכה ומצפה לאיחוד שכזה ויתן לו את ברכתו, שמשמעותה האפשרית היחידה היא פתק בקלפי. באותה המידה, גם איחוד בין מפלגות בעלות פרופיל פוליטי דומה חייבות לבדוק האם יש להן "אלקטורט משותף" המשוטט בין מפלגות אחרות ומחכה לאיחוד על מנת "לחזור הביתה". במובן הזה, לאיחוד אפשרי בין הבית היהודי ובין האיחוד הלאומי ישנו סיכוי, אם יבוצע בדרך נכונה, להוסיף על המנדטים של שתי המפלגות, וזאת משום שיש להן לפחות חמישה מנדטים המשוטטים בליכוד וקצת בש"ס. מקרה הליכוד וישראל ביתנו הוא שונה. כלל לא ברור שישנם מנדטים של האלקטורט המשותף אשר חיכו לצעד כזה על מנת "לחזור הביתה". המנדטים שהליכוד הפסיד לש"ס לא יחזרו אליו בגלל ליברמן, והמנדט שישראל ביתנו אולי הפסידה ל"קדימה" לא ייחל לאיחודה של המפלגה עם הליכוד. על מנת שלא לצאת מחריב שמחות של סתם, אצא כאן בהערכה פשוטה, לפיה הרשימה המאוחדת תפחית את מספר המנדטים הכולל של שתי המפלגות, כך שבכנסת הבאה היא תמנה 41 מנדטים ומטה. כעת נותר לשניים, נתניהו וליברמן, רק לקוות שהפיאסקו לא יהיה גדול מכך.
