נאומו של יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בדיון המיוחד לרגל יום השנה לרצח רבין יצר סערה לא קטנה בכנסת. יו"ר העבודה, ח"כ יחימוביץ', ושר הביטחון, אהוד ברק, תקפו את היו"ר ישירות על שהעז להכריז על מות רעיון אוסלו ועל דבריו ולפיהם בין הים והירדן יכולה להיות רק מדינה אחת. האשימו אותו כמוביל למדינה דו לאומית וכנושא רעיון שאינו אלא סופה של הציונות. ריבלין לא הופתע מהמתקפה ובראיון לערוץ 7 הוא מספר: "הם מכירים את דעותיי לא מהיום. אמרתי וכתבתי אותם גם ב'הארץ'", הוא אומר ומציין: "אני לא מתבייש במשנתו של זאב ז'בוטינסקי משנת 23' ב'קיר הברזל' שאם לא נאמין שציון כולה שלנו גם חלקה לא יהיה שלנו". ריבלין לא מקבל את המציאות שבה מה שמותר מימין אסור משמאל. "בעיניהם מה שמותר להם אסור לאחרים. אדם בעל מעמד ממלכתי כמו נשיא המדינה יכול להטיף ליישום אוסלו, כפי שהיה בבית הנשיא שלושה ימים קודם לכן, בעצרת השנתית ליום הזיכרון לרבין, הנשיא הסביר בצורה מפורשת מדוע אוסלו נחוץ, וזה מותר כי בעיניהם אוסלו הוא דבר שצריך לקדש אותו. לעומת זאת כשאני מתנגד זה אסור. מנסים להגיד שמי שמתנגד אחראי לרצח רבין ואני מתנגד לכך. הכרתי והוקרתי את רבין כמצביא וכראש ממשלה ויחד עם זה התנגדתי ואני מתנגד לאוסלו כי אני חושב שזו טעות מדינית". ריבלין מדגיש בדבריו שאינו מתנגד לעצם יכולתו של נשיא להתבטא באמירות פוליטיות. "נשיא יכול להתבטא, אבל שלא יחשבו שאדם ברמה ממלכתית לא יכול לומר דעה אחרת". לטעמו של ריבלין אין בנאומו גם בעיה של עיתוי, ועצם העלאת הויכוח סביב חזון אוסלו מהווה יציקת תוכן ליום הזיכרון. "לא אמרתי את הדברים גם לא בשמץ של התגרות. חשבתי שצריך לתת תוכן ליום הזיכרון הזה. 17 שנה עסקנו בתוכן הדמוקרטי. הערכתי את רבין כמנהיג ומצביא, אבל יחד עם זה רבין היה בר פלוגתא שחשב שההתיישבות היא לא מעשה ציוני, אבל אני יחד עם מורי ורבותי סברנו אחרת. בנאום שלי אמרתי שלו היה רבין בינינו היום הייתי רוצה לשאול אותו אם במבחן הזמן אוסלו צלח או לא. רציתי לתת תוכן ליום רבין. לא ביקשתי להתגרות באיש". בנאומה הטיחה יחימוביץ' בריבלין טענה לפיה עמדותיו נגד חזון שתי המדינות אינן מייצגות גם לא את מפלגתו, ואף לא את העומד בראשה שנשא את נאום בר אילן הזכור. ריבלין מבין את הטענות, מזכיר שאת דבריו אמר כעמדותיו האישיות וקובע כי "הליכוד לא נותר כמפלגה אידיאולוגית, אלא יש בו גם פרגמטיזם שלטוני". עם זאת הוא מזכיר את התנגדותו לנאום בר אילן, "התנגדתי לדבריו של ראש הממשלה בבר אילן ונשארתי במיעוט. עמדותיי אידיאולוגיות ולא השתנו". ואולי הבעיה טמונה בליכוד שעד היום לא מצא לנכון להציב חלופה מדינית ברורה לחזון שתי המדינות ורק עסוק בכיבוי שריפות מדיניות שהבעירו קודמיו? ריבלין לא שולל את הקביעה הזו. "אני בהחלט חושב שהליכוד יצטרך לקיים דיון אם וכאשר יימצא פרטנר שידבר על שלום תמורת שלמות המולדת. אני אתנגד, אבל נצטרך לקיים את הדיון מה עדיף על מה, והאם לטווח רחוק חלוקת ארץ ישראל המערבית תוכל להביא לשלום או לקיבוע הסכסוך". כשאני שואל לחזון שלו מול האיום הדמוגרפי קובע ריבלין: "אני לא מקבל את האיום שמדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית אם תהיה ריבונות אחת. אני סבור שכפי שמאז 45' גדלנו פי עשר, כך אני מאמין שעד 2040 נקיים בין הירדן והים מדינה דמוקרטית יהודית בה לכולם זכות שווה. יהיו כאן 14 מיליון יהודים", אומר ריבלין המציין שהחזון אותו הוא רואה לנגד עיניו הוא החלת ריבונות מלאה על השטח כולו, וכעת נותר לדון בשאלת הדרך אל החזון הזה. בהקשר זה הוא מזכיר את רעיון האוטונומיה שהגה מנחם בגין כשלב שיוביל אל יישום החזון השלם. "יש חלום ויש הרמה הראלית איך הוא קורם עור וגידים ". גם ריבלין כליכודניק ותיק מבחין בבעייתיות שיש במפלגת שלטון בת עשרות שנים שטרם קיימה דיון לקראת הצגת חלופה מדינית לרעיון חלוקת הארץ. "זה נכון מאוד, אם כי היה דיון על האוטונומיה, ואגב, ברמה הפרקטית יתכן והליכוד צודק כשהוא לא מקיים דיון". "האיום הדמוגרפי מטריד אותי פחות מאיום חלוקת הארץ, כי איום חלוקת הארץ יביא להנצחת הסכסוך", אומר יו"ר הכנסת.
