בסוף השבוע שעבר גנבו ערבים כארבע מאוד עיזים מהעדר של אברהם הרצליך, ולמעשה לא הותירו לו אלא ארבע עיזים בלבד ממה שהיה עבורו הרבה יותר מעסק כלכלי. בנו, שמואל, מספר ליומן ערוץ 7 על הגניבה שלא הייתה ראשונה בה ערבים מותירים את אביו ללא העדר שטיפח על גבעות השומרון. שמואל מספר כי הוא עצמו אמנם בעל עסק אחר לחלוטין, אך בתקופות שונות הוא מתגייס לעזרת אביו בטיפול בצאן. אחת התקופות הללו היא התקופה בה הוא נודד ממקום מרעה אחד למשנהו, וכך לפני מספר שבועות יצא אביו אברהם מאזור תפוח שם הוא מתגורר למסע הרעייה שהסתיים באזור גבעת היקב שבבנימין, הגבעה שאליה הועברו עקורי מגרון. בשיחה עמו מגולל שמואל את מסכת סיפורו של המעבר מתפוח ועד לגבעת היקב לפני שהגיע ליל הגניבה. האב, יהודי מבוגר, עושה את הדרך ברגל עם הצאן, וכאשר הוא מגיע לאזור מרעה הוא עוצר למספר ימים, כך יצא לדרכו לאחר שבאזור תפוח הידלדל המרעה. הוא עבר לרחלים. המרחק בין תפוח לרחלים עם הצאן לא היה ארוך, שעתיים בלבד, ושם, ברחלים חנה כשבועיים. לאחר מכן עבר לעלי. לאחר יום של הליכה הגיע למעין עין עוז הסמוך לישוב ושם שהה כשלושה שבועות. משם המשיך לכיוון עפרה בעוד יום של הליכה ולאחר מספר ימי רעייה באזור עופרה המשיך וצעד לכיוון מגרון. "היעד היה מגרון כי שם יש שטח טוב למרעה, שטח שלא מנוצל ושם היו גם כמה חבר'ה שרצו לעזור לו במרעה", מספר הבן המדגיש שאין מדובר רק בהליכה ממקום למקום אלא בהעברת גדרות, מזון וציוד לא מועט יחד איתו, משום כך הוא נחלץ לעזרת אביו. ואיך ישנים בלילות? מסתבר שלאברהם הרצליך אין שום בעיה עם שינה בשטח. כאיש טבע הוא חש טוב מאוד עם שינה תחת כיפת השמיים, ובכל זאת העמיד לו שמואל הבן משאית קטנה שיוכל להתגורר בתוכה. יום לפני יום הגניבה הגיע אברהם הרצליך למגרון, שם ביקש מבעליו של היקב שיוכל להעמיד את העדר בסמוך ליקב. הבעלים חשש בתחילה שהקרבה תביא איתה רעש ולכלוך, אך הסכים משהתברר שמדובר ביום בלבד, עד שיוכל להסדיר את הדיר ולהקים את גדרותיו במרחק מה מהיקב. הבן שמואל משך קו תאורה והעדר הושאר במרחש של עשרות מטרים בודדות מהיקב. "ביום רביעי בלילה בנינו", הוא מספר. בחמישי היה מעט עסוק והוחלט שביום שישי יגיע להשלמת הבנייה של הדיר המחודש, אלא שסמוך לשעה חמש וחצי בבוקר יום שישי קיבל שיחת טלפון מאביו שהעדר נגנב. "מדי לילה הוא קם בשתים עשרה ללמוד. הוא בודק אם העדר בסדר וחוזר ללמוד במשאית. כך הוא עשה גם באותו לילה כשפתאום הכלבים נבחו. הוא יצא, האיר בפנס לבדוק את העדר במקום, כשלא ראה שום בעיה חזר ללמוד. כנראה הוא נרדם ולאחר שעתיים כשקם ראה שהעדר איננו...". שיחת הטלפון הראשונה שביצע שמואל הייתה עם קב"ט האזור, אביגדור שץ, שהגיע למקום בתוך כחצי שעה. יחד מיהרו לנקודה בה שיערו שהעדר צםוי להיות מועמס בה על משאית. אכן בנקודה זו התגלו סימנים של מפגש בין העדר לשלוש או ארבע משאיות. גששים איששו את המסקנות ואולם מנקודת המפגש בפאתי הכפר מוחמאס נראה שהמשאיות נסעו צפונה לכיוון ואדי חרמיה. המשטרה והשב"כ נכנסו לעובי קורת החקירה וקיבלו תצלומי המצלמות שהותקנו באזור וכעת ממתינים שמואל ואביו לעדכונים. כאמור, אירוע הגניבה האחרון אינו היחיד מהעדר של הרצליך. לפני כחמש שנים נגנב העדר כולו למעט מספר גדיים שנותרו במקום. לאחר האירוע ההוא רכשו עוד 170 ראשים על מנת לאפשר להרצליך האב להמשיך במלאכת הרעייה שהוא כה קשור בה ואליה. "המכה כעת הרבה יותר קשה. אבא שלי יותר מבוגר. הוא חשב לחלק את העדר לשניים והנה גנבו את הכול", אומר שמואל ומציין שהנזק הכלכלי של גניבת כארבע מאות עיזים נאמד במאות אלפי שקלים. "לאבא שלי אין כסף נוסף, אין לו חשבון בנק", הוא אומר בחיוך מריר ומוסיף תקווה שיעלה בידו לרכוש לו כעת כמה ראשים בכדי לאפשר לו לחזור ולרעות צאן, רעייה שעבורו היא כמעט אוויר לנשימה. "הקשה בכל העניין הוא החילול ה' שבדבר. הגניבות הן חלק מהמאבק על הארץ", הוא אומר ומספר כי השב"כ התריע זה מכבר התרעה נקודתית על הכפרים סביב תפוח שהזמינו מחבורות גנבים מומחים גניבה של העדר של אביו. הם מצידם חיזקו את האבטחה סביב העדר, אך ככל הנראה הגנבים המתינו לשעת המעבר שאז יהיה להם קל יותר לבצע את המהלך וכשהתאפשר הדבר ביצעו את הגניבה. הרצליך משוכנע שמדובר בשילוב של תאוות שוד וגזל ואידיאולוגיה. הוא מציין שכמעט כל הגניבות של עדרים בוצעו מיהודים, גם אם היו מקרים בודדים של גניבת עדרי ערבים. לדבריו מערכת הביטחון רואה חשיבות באיתור הגנבים ובלימת התופעה מתוך ידיעה והבנה שהיום מדובר במבצע משולב ומתוכנן היטב לגניבת עדר צאן, ומחר הדבר יוכל לעשות צעד נוסף לכדי פשיטה על בסיס צבאי. עם זאת הוא מעריך שאת הצאן כבר לא יהיה קל למצוא. הוא מציין שבצאן יש זכרים רבים שאין בהם צורך אלא לשחיטה ומכירת הבשר. תקוותו כעת היא איתור הגנבים והשבת ההרתעה מולם.
