שופט בית משפט השלום בחיפה, יחיאל ליפשיץ, הרשיע שוטר במשטרה ואביו בפרשה של דיווח על גניבת רכב לצרכי קבלת דמי בטוח וב"מציאתו" המבוימת לאחר מכן. המורשעים הם רידאן מלחם בן 37, שוטר במשטרת ישראל ואביו, מוחמד מלחם בן 63, תושב אבו סנאן. בית המשפט הרשיע את הבן בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות, ניסיון לקבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט. האב הורשע בעבירות של קשירת קשר ושבוש מהלכי משפט בלבד. על פי כתב האישום, הבן, חוקר במשטרת רמלה, היה בעליו של רכב מסוג רנו מגאן ובחודש אפריל 2008, מסר הודעה כוזבת במשטרת עכו, לפיה החנה את הרכב ליד השוק בעכו, וכשחזר למקום החניה הרכב לא היה במקומו ולכן הבין שנגנב. מטרת הדיווח היתה קבלת דמי הביטוח מחברת הביטוח שלה דיווח הבן על גניבת הרכב. בעקבות פניות של משטרת עכו לבן בבקשות הבהרה שונות, הוא הבין כי במשטרה התעורר חשד כנגדו. בעקבות זאת תכננו הבן ואביו כי האב "ימצא" את הרכב וידווח למשטרה אודות מציאתו, בכדי להביא לסיום חקירת המשטרה בנוגע לגניבתו. יום לאחר ה"גניבה" הגיע האב בהכוונת בנו השוטר, לחניון מקורה ב"קריון" שבקריית ביאליק והודיע למשטרה על "מציאת" הרכב, הודעה שיקרית כאמור. השופט ליפשיץ הבהיר, כי האב הנאשם בחר שלא להעיד וכי כלל הראיות הנסיבתיות מוליכות למסקנה אחת ובלתי נמנעת כי הוא לא מצא את הרכב, החל בחוסר הסבירות של נסיבות גניבתו וכלה בנסיבות מציאתו. בין השאר ציין השופט את העובדה שלא נמצאו על הרכב ש"נמצא" כל סימני גניבה, הרכב נמצא נעול וללא כל סימני פריצה. יתרה מכך, הוא נמצא כיממה לאחר שנגנב בתוך חניון מקורה. עוד הבהיר השופט, כי לא רק שגרסתו של האב הנאשם לא היתה הגיונית, אלא שהיא נמצאה גם כלא נכונה, בלשון המעטה, וזאת לאחר שנבחנה אל מול הפלטים (של הטלפונים הניידים) וחוות הדעת שהוגשה. השופט הוסיף כי אינו יכול להעלות על דעתו תרחיש הגיוני, שיכול ליישב הן את הנתונים הנ"ל וגרסת האב (במשטרה) והן את מציאת הרכב על ידו, אלמלא הוכוון לרכב על ידי מישהו, ועל כן הורשע האב בעבירות שיוחסו לו. בנוגע לבן ציין השופט, כי היה לו מניע לדווח על גניבת הרכב כדי לקבל את דמי הביטוח. בהקשר זה מדובר בידיעה המגיעה כדי ידיעה שיפוטית כי דמי הביטוח הנקבעים על פי מחירון זה או אחר עולים על פי רוב על מחיר השוק בפועל. שנית – והוא הדבר החשוב – לנאשם היה מניע ברור "לכסות" על מעשיו וזאת לאחר שהבין כי הוא נחשד על ידי רמ"ח תחנת עכו רפ"ק יניב רונן וכי תלונתו לא נתקבלה כפשוטה. לאור כל זאת קבע השופט כי רצף העובדות: דיווח על גניבה; חשד מצד רפ"ק רונן; מציאת הרכב כיממה לאחר הדיווח על הגניבה ודיווח על מציאתו, נמצאים על אותו רצף מעשים הגיוני. השופט ליפשיץ קבע כי הבן השוטר חזר שוב ושוב על גרסתו הבסיסית אך לא טרח לעשות דבר וחצי דבר לתמוך בה. למעשה, הגנתו הסתמכה והסתכמה בכך ששב וטען כי היה בעבר שוטר מאוים ורמז כי ייתכן ואותה משפחת פשע עומדת מאחורי הגניבה. השופט ציין כי אינו סבור כי חלק משיטות ההפחדה בהן נוקטות משפחות הפשע הן לגנוב את רכב המאוים ולהותירו, כשהוא נעול, בסמוך למקום גניבתו. השופט קבע כי בחינת כלל הראיות הנוגעות לבן מובילה למסקנה כי נטל הבאת הראיות עבר לכתפיו, לאחר שהמאשימה הביאה די ראיות להרשעתו, אולם הוא לא עשה דבר וחצי דבר בנדון. משכך הורשע גם נאשם זה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
