התמודדות עם פחדי ילדים מקבלת זווית שונה וחריפה פי כמה כשמדובר במציאות הבלתי נסבלת בדרום. ידיהם של עוזרים סוציאליים ופסיכולוגים מלאות עבודה בימים אלה של אזעקות ממ"דים ונפילות טילים. ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הסוגיה עם ד"ר סוזי קגן, פסיכולוגית בכירה ומומחית להתמודדות עם מצוקת ילדים. לדבריה של קגן לא פעם מתברר כי התמודדותם של ילדים במרכז עם אזעקות קשה יותר מזו של ילדי הדרום שעבורם האזעקות הפכו דבר שבשגרה. זאת על אף התכיפות הרבה יותר בדרום לאזעקות שכאלה. עבור ילדי המרכז מעוררת אזעקה שכזו רגשות פחד, תהייה וחוסר ודאות קשים. ד"ר קגן מציינת שילדים מגיבים לאירועים בתגובות פיזיות מובנות ומוכרות, ויש לדעת שהן כאלה, תגובות טבעיות שאינן חריגות בהתייחס למציאות המדוברת. על הורים לדעת שהתגובות הללו מוכרות ובהתאם להתייחס אליהן ואל הילדים. בין התגובות המדוברות ניתן למצוא התפרצויות בכי בתוך שניות, רעד בכל הגוף, קשיים בהירדמות, הרטבה חוזרת של ילדים שנגמלו, חזרה של ילדים לתלות במיטת ההורים. "כל אלה תגובות נורמטיביות שנובעות מפחד". התגובה הנכונה והראויה מבחינתם של ההורים היא להרגיע ולנסות להוריד את מפלס החרדה. דוגמא לכך היא מספרת ממקרה שהתרחש אתמול כשירדה היא עצמה למקלט ושם ראתה ילד פוחד, בוכה ואוחז את כלבו בעוד אמו משוחחת בדאגה רבה עם חברתה על מצוקותיה. במצבים שכאלה, אומרת ד"ר קגן, יש לזהות את מצוקת הילד, לחבק אותו ולהרגיע אותו. הוא זקוק לכך. תוכן הדיבור הנכון ברגעים שכאלה הוא דיבור על החוסן וההגנה הצבאית שקיימת, על 'כיפת ברזל' ועל הביטחון שהדברים יבואו על מקומם בשלום. קגן ממליצה להורים לשים לב למה שהם משדרים לילדים גם ללא מילים, גם בהבעות הפנים. לא לחשוב ששיחה טלפונית מודאגת עם הסבתא מדלגת מעל ראשו של הילד. הוא שומע, מנתח ומבין את המסרים העוברים בשיחות שכאלה ומגיע למסקנות מטרידות מאוד מבחינתו. לצד הדיבורים המרגיעים, מוסיפה קגן ואומרת, יש מקום גם לשיח על פטריוטיות. "פטריוטיות אצל הילד מחזקת את ההצדקה למצוקה. הוא מבין שלמען הבית והמקום הזה לספוג". עוד היא מוסיפה כי ללא שיח פטריוטי עשויה להיווצר אצל הילד תחושת קורבנות של מי שללא סיבה סופג. כאשר משוחחים עמו על חשיבות המדינה, המשפחה וכיוצא באלה הדברים מחזקים אצלו את יכולת העמידה במצוקה". קגן מציינת כי לטעמה כבר מגיל שלוש ניתן להתחיל בשיח פטריוטי עם הילדים, כמובן, כל ילד בהתאם לרמתו – שיח על המדינה, הדגל החוזק של החיילים וכיוצא באלה. כל אלה מסייעים לו להתמודד. באשר להשלכותיה הרחוקות של החרדה, אומרת ד"ר קגן כי סוגיה זו החלה להיחקר כבר בימי מלחמת העולם השנייה, והמסקנות הן שקיימים נזקים פנימיים שאותן סוחב הילד לאורך שנים, אך לא מדובר בפגיעה רצינית. דוגמא לכך היא מציינת שכאשר בעתיד ילד ישראלי ישמע קול של צפירה הדבר יעורר בתוכו תחושה שהוא בסכנה. ילד אירופי כלל לא ישמע את הצפירה. כך גם בטריקת דלת או בקול חד שיישמע בסביבתו.
