בתו של אפרים איובי שנרצח בפיגוע ירי לפני כ-19 שנים ומשפחתה גורשה מכפר דרום, שיגרה מכתב לראש הממשלה בפייסבוק ובו היא תובעת את ההגנה שהובטחה לה ולכלל תושבי המדינה: שלום מר בנימין נתניהו. אני בסך הכל אזרחית פשוטה. אפשר עוד להגיד עלי שאני ילדה. אני אומנם רק בת 22 אבל עברתי מספיק בחיים כדי ללמוד דבר אחד או שניים. מסע החיים שלי החל מאז שנולדתי. נולדתי בחבל ארץ הכי יפה במדינה הזאת. נולדתי בגוש קטיף. בכפר דרום. כשהייתי בת שלוש. אבא שלי- אפרים איובי הי"ד- נרצח על ידי מחבלים צמאי דם כשהיה בדרכו לחברון. בכיתה ב' נסעתי עם עוד 35 מחברי לבית הספר, כמו שעושים ילדים בגיל הזה, אך באותו בוקר המתינו לנו מחבלים על הכביש. היה פיגוע רב עוצמה. החיילים האמיצים שלנו ספגו את המכה הקשה. זיו חזנובסקי ויזהר טובי נפצעו באורח קשה ואבדנו את אשר אלקסיי נייקוב הי"ד. באותה תקופה, שנת 1999, אתה היית ראש ממשלה. באנו אליך ללשכה (אפילו נתת לכל אחד מאיתנו לשבת לך על הכיסא..). דיברת איתנו, אמרת שתעשה הכל כדי לשמור עלינו ולהגן עלינו. ומאז תמיד שמורה לך פינה חמה בלב. שנתיים אח"כ היה את הפיגוע ב'אוטובוס הילדים' שבו איבדנו שני חברים יקרים בישוב. גבי ביטון הי"ד ומירי אמיתי הי"ד. שניהם הורים של חברות שלי. וחברות נוספות נפצעו. באותה השנה נפלה פצצת מרגמה בתוך ביתי. כל המשפחה הייתה בבית ובנס אף אחד לא נפגע. חיינו את חיינו בידיעה שאנו המגן האנושי של ארץ ישראל. ושמחנו שהיינו כאלה!! שמחנו לתרום למדינת ישראל, לארץ ישראל ולעם ישראל. אבל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, חשב אחרת. אנחנו גורשנו בגוש קטיף בשנת 2005. הבטיחו לנו שעכשיו אנחנו בטוחים ומדינת ישראל כולה בטוחה. שלוש שנים אח"כ מצאנו את עצמינו בעיצומו של מבצע 'עופרת יצוקה'. אני לא צריכה לספר לך מה היו מטרות המבצע ולמה הוא התחיל. אבל כן, ההתנתקות התפוצצה לכולנו בפרצוף. בגוש קטיף- ספגנו. גרנו באשקלון. ספגנו. עברנו למושב שבי דרום ליד נתיבות. ואנחנו סופגים. אנחנו רוצים שקט. שקט אמיתי! שקט שמגיע מזה שהחמאס יודע 'מי פה בעל הבית'. שהחמאס ירגיש שהוא עוד קיים בחסד ולא בזכות!!!! אם יפסק בימים הקרובים מבצע 'עמוד ענן' אנחנו נאבד את כל הכח שלנו. נראה שפנים פחדנים. אחד הדברים שלמדתי בחיי זה - ארץ ישראל ניקנת בייסורים. חס וחלילה, אני לא רוצה ששום חייל שלנו יפגע. לא בגוף ולא בנפש. אבל אין מנוס מלצאת לפעולה קרקעית. אנחנו חייבים את זה בשביל הילדים שלנו. בשביל העם שלנו, בשביל הארץ שלנו. מקווה שההחלטות שהתקבלו ויתקבלו יהיו בשביל להגן עלינו ולא מטעמים אחרים. עכשיו שזה הזמן לשוב ולקיים את הבטחתך משנת 1999. שתגן עלינו!! בברכת ''חזק ואמץ אל תירא ואל תחת" נזכיר כי ביום ראשון בבוקר, כ"ג בחשוון תשנ"ד (07.11.1993), הסיע אפרים את הרב דרוקמן להרצאה בקרית-ארבע. בדרך, לפני חברון, עקפה אותם מכונית ערבית וממנה נורתה עליהם אש אוטומטית. אפרים נהרג במקום והרב דרוקמן נפצע. בן 30 במותו. הותיר אישה בהריון וארבעה ילדים. חמישה חדשים אחרי הרצחו נולד בנו החמישי ונקרא על שמו - אביחי אפרים.
