מכללת חמדת הדרום הדתית לחינוך בשדות נגב ליד נתיבות, ערכה היום (שני) טקס יום השנה להרצחה של מירי אמיתי ז"ל, תושבת כפר דרום שנהרגה בפיגוע "אוטובוס הילדים" בגיל 35. הטקס התקיים במעמד חלוקת מלגות לארבע סטודנטיות מצטיינות, שהוענקו על ידי בעלה של מירי, אליעזר אמיתי, על הצטיינות בהתנסות מעשית, פעילות התנדבותית במכללה ובקהילה והצטיינות בהגשת עבודה סמינריונית. אמיתי ז"ל, מורה ואשת חינוך, הייתה בוגרת המכללה שפעלה בעוטף עזה בה למדו רבים מתושבי גוש קטיף. גם לאחר סיום הלימודים שמרה אמיתי ז"ל על קשר חם מאוד עם המכללה ונשיאה, פרופ' אבי לוי. עזר אמיתי, בעלה של המנוחה שכמדי שנה מימן חילק את המלגות לסטודנטיות ציין כי: "אני כל פעם מתרגש מחדש כשאני מגיע כאן למכללה בראשות פרופ' אבי לוי. מה שייחד את מירי זו העובדה שהיא לעולם לא עשתה שקר בנפשה. היא ידעה להתייחס לכל תלמיד כאילו הוא הדבר היחידי שקיים עלי אדמות ופשוט אהבה כל תלמידה והתייחסה אליה באהבת אמת". הרב שמעון אמור, רב המכללה ציין כי, "אותו זיכרון שאנו מקיימים מדי שנה לכבודה של מירי אמור להיות נר לרגלנו. כשאני שואל את עצמי איך אזכור את מירי יש לי זיכרון אחד גדול- לסידור התפילה שלה שבו לצד התפילה הקבועה והסדורה, היו הערות בכתב ידה והיא הייתה מתפללת בנוסף לתפילה הרגילה גם בתפילה אישית מליבה- אותה תפילה שבאה מהמקום הטבעי ביותר שממנו אדם יכול להתפלל באופן אישית ולבקש עזרה מהקב"ה בלשונו. היא נמצאת איתנו קרוב בליבנו. ומתוךהסידור שלה: "אלוקיי שמע תחינתי והסר מחיצות מנשמתי. עזור לי לנסוך את התפילה על עולם החומר והעשייה וגם שבאים ייסורים לחוש מאהבתך, אלוקים". כאם לארבעה ילדים מירי הייתה חיה בצל הסכנה מתוך אמונה מלאה בצדקת דרכה ובזכותנו כעם לשבת בארצנו. הייחודיות שלה הייתה היכולת הנדירה לתת לכל אדם את ההרגשה שהוא היחידי שעומד בראש מעייניה". פרופ' אבי לוי, נשיא המכללה, ציין בדבריו, "מירי הייתה המחנכת האולטימטיבית וזו הסיבה שאנו מקפידים להעלות את דמותה ומעשיה כדי לתת לכן תחושה שיש למה לשאוף. כל שנה אני עוצם את עיניי ודמותה המיוחדת ניצבת מולי. אילו מירי לא הייתה נהרגת היא הייתה איתנו כיום כמנהלת או כמדריכה פדגוגית נערצת, כי היו לה את כל התכונות שנדרש ותממנהיגה. היא הייתה המחנכת הטיפוסית ולא רק בפן המקצועי אלא בעיקר בפן האישיותי הייחודי שלה. היא הגיעה אלינו לאחר שהייתה מורה, אך המשיכה תמיד להיות תלמידה וזו אחת התכונות החשובות של מורה – ללמד מאהבה ולהמשיך תמיד ללמוד מכל דבר. שתי תכונות אפיינו אותה יותר מכל- האחת זו תכונת החסד האדירה והשנייה היא הנחישות- אף פעם לא לוותר למרות שהיו לה כל הסיבות האובייקטיביות לכך. שכן, בעלה כאיש ביטחון לא שהה בבית והצורך לנסוע מדי בוקר באוטובוס ממוגן בדרכה לאולפנה בנווה דקלים, שבה לימדה. אך גם ברגעים קשים תמיד ידעה לזכור להביא את הממתק לתלמידה שקצת חסרת מצב רוח, את העוגה לעובדת היולדת, שלצידה, ולהכין אוכל מיוחד לחיילים במחסומים- תמיד לתת לכל אחד את ההרגשה כאילו הוא המשימה היחידה שעומדת בעולמה". הסטודנטית, דורין קיסוס, אחת ממקבלות המלגה ציינה כי "בדומה לאדם שעומד לפני מלך ומכין רשימה מסודרת של דברים שהוא צריך להביא- מה ללבוש וכיצד לנהוג כך גם מירי הייתה מכינה את עצמה לתפילה- היא תמיד הסבירה כמה צריך להתארגן לפני ולסדר את המחשבה ולדעת מה רוצים להגיד לה'. היא הייתה קמה מוקדם מאוד ומתכוננת היטב לקראת התפילה. מספרים עליה שכאשר הייתה רואה תלמידה קצת עצובה מייד הייתה משמחת אותה וזה לא היה נגמר בזה- היא הייתה זוכרת את אותה תלמידה והזכירה אותה לפני הקב"ה בבקשה שישמח אותה". הסטודנית רעות דוידי שגם היא ממקבלי המלגות ציינה כי, "מירי תמיד רק חשבה איך לעזור לתלמידה והתמקדה בכל הסובבים אותה וחשבה על כולם ורק בסוף על עצמה. תמיד הייתה רואה מי עומד מולה ורק בסוף מבקשת על עצמה. כשקראתי ושאלתי תלמידות על אורח חייה של מירי, אחד הדברים שהדהימו אותי זו רגישות היתר שלה לכל תלמידה ותלמידה-לצרכים הרגשיים, הנפשיים והרוחניים, לתת את הכל למען התלמידות שלה שמאוד נקשרו אליה. היא קודם כל הייתה אם גם לתלמידותיה ורק אחר כך מורה".
