'לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד איומים' הייתה קריאתו של ראש הממשלה מנחם בגין בפנייתו לעם המצרי לפני 35 שנים. פנייתו של בגין הגיעה יומיים אחרי הכרזתו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ב-9 בנובמבר 1977 שהוא מוכן ללכת לכנסת בירושלים ולהציג בפני העם בישראל את עמדתה של מצרים כדי למנוע מלחמה נוספת בין שתי המדינות. בשיחה עם שר הביטחון הישראלי עזר ויצמן, אמר סאדאת, 'האמן לי, לא עוד מלחמה. אני אדם שמילתו מילה'. לציון 35 שנים לחתימת ההסכם מפרסם ארכיון המדינה תעודות שמטילות אור על האירועים שקדמו ליזמת סאדאת ועל מהלך ביקורו בירושלים. התעודות מציגות מידע רב על המשא ומתן בתיווך ארצות הברית שקדם לביקור סאדאת, על המגעים הסודיים עם מצרים, על תגובת ממשלת ישראל להחלטת סאדאת לבקר בירושלים, על הביקור עצמו, על סיכומי המשתתפים, על התכניות להמשך השיחות ועל תחילת המשא ומתן המעשי בין ישראל למצרים. צילום: לע"מ בסוף אוגוסט 1977 נסע בגין לביקור ברומניה, המדינה הקומוניסטית היחידה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לרומניה היו יחסים טובים עם העולם הערבי, וגולדה מאיר כבר ניסתה בעבר לקדם קשר ישיר עם מצרים באמצעותה. לפי הדוח הרשמי של פגישת בגין עם נשיא רומניה, ניקולאי צ'אושסקו, הביע הנשיא תמיכה בעמדה הערבית והציע לישראל לנהל משא ומתן עם אש"ף. אף על פי כן ביקש ממנו בגין להעביר מסר לסאדאת ולאסד שישראל מעוניינת בכנות בשלום. בדיווח שלו לממשלה הוסיף בגין שבפגישה בארבע עיניים עם צ'אושסקו שמע שסאדאת הסכים לעריכת פגישה ישירה בין נציגי ישראל ומצרים. ב-9 בנובמבר נאם הנשיא סאדאת במועצת העם המצרי בנוכחותו של 'האח למאבק' יאסר ערפאת, ותיאר את מאמציו לקדם את השלום שהחלו, לדבריו, עוד בשנת 1971 ונמשכו לפני מלחמת 1973, במהלכה ואחריה. הוא שיבח את הנשיא קרטר על פועלו לכנס את ועידת ג'נבה ואמר שעל אף תמיכתה של ארצות הברית בישראל גילה קרטר רגישות ופתיחות לבעיה הפלסטינית והעמיד אותה במקומה הנכון. צילום: לע"מ סאדאת קיבל בברכה את העניין שגילו המעצמות בבעיית המזרח התיכון אך הוסיף שהן אינן יכולות לכפות את דעתן. הוא הכריז שילך לג'נבה כדי לתבוע נסיגה ישראלית ואת זכויות העם הפלסטיני. הוא חתם את דבריו בקטע שלא תוכנן מראש: 'אני נכון לנסוע לקצה עולם אם יש בכך למנוע פציעה, אפילו לא הריגה, של אחד מבניי החיילים. ישראל תופתע בוודאי לשמוע אותי אומר כעת: אני נכון ללכת אליהם, לביתם, ל"כנסת" עצמה, ולהתווכח אתם. סאדאת קיבל בברכה את העניין שגילו המעצמות בבעיית המזרח התיכון אך הוסיף שהן אינן יכולות לכפות את דעתן. הוא הכריז שילך לג'נבה כדי לתבוע נסיגה ישראלית ואת זכויות העם הפלסטיני אני נכון ללכת אליהם, לביתם, ל"כנסת" עצמה, ולהתווכח אתם בהודעה לעיתונות שפרסמה לשכת ראש הממשלה ב-10 בנובמבר נמסר שאם סאדאת יחליט לבוא לירושלים הוא יתקבל בכל הכבוד הראוי לנשיא. בערב חזר בגין על דברים אלו בפני משלחת של הוועדה לשירותים צבאיים של בית הנבחרים האמריקני, שביקרה בישראל ועמדה להיפגש עם סאדאת. בגין הוסיף שהוא ישמח לפתוח עמו בשיחות על שלום, אך הוא שב ודחה את הדרישות שהציב סאדאת בנאומו סאדאת נחת בישראל והתקבל בהתלהבות עצומה של הציבור. הנשיא אפרים קציר, ראש הממשלה בגין, שרי הממשלה וצמרת המדינה נסעו לשדה התעופה לקבל את פניו. הוזמנו גם ראשי הממשלה לשעבר יצחק רבין וגולדה מאיר, וסאדאת שמח במיוחד לפגוש את גולדה. 3,000 עיתונאים, שדרנים ואנשי טלוויזיה הגיעו ארצה לסקר את הביקור והטקס שודר בשידור חי בארצות הברית. אבי פזנר, האחראי לתקשורת בשגרירות ישראל בוושינגטון, סיפר במברק למשרד החוץ שבכירי השדרנים לא יכלו להסתיר את התרגשותם. לדברי השדרנים שהגיעו אמר סאדאת שהוא מגיע עם הצעות קונקרטיות, ושם ביודעין את עתידו הפוליטי בידי ישראל. סאדאת נסע לירושלים בחברת הנשיא אפרים קציר, והשרים נסעו בחברת מקביליהם המצרים. דיין נסע במכונית עם בוטרוס גאלי, וניצל את ההזדמנות לבקש שסאדאת לא יזכיר את אש"ף בנאומו בכנסת. עם בואם לירושלים נועדו בגין וסאדאת ביחידות לשיחה של כמה דקות. צילום: לע"מ מוקדם בבוקר ה-20 בנובמבר ביקר סאדאת במסגד אל-אקצא והשתתף בתפילת חג הקרבן. לפי המסורת המוסלמית מציין החג את עקדת ישמעאל (ולא את עקדת יצחק כפי שכתוב בספר בראשית). הוא ביקר גם בכנסיית הקבר. לאחר מכן ביקרו בגין וסאדאת ב'יד ושם' ונערכה סעודת עבודה קצרה. במהלך הביקור נערכו כמה פגישות עבודה בהרכבים שונים, אך בארכיון המדינה לא נמצאו פרוטוקולים של השיחות ונראה שלא נרשמו. המקור העיקרי לתוכן השיחות הוא דיווחי בגין והשרים בממשלה ותרשומות אחדות שמסר דיין לראש לשכתו אליקים רובינשטיין אחר הצהריים נערכה הישיבה החגיגית של הכנסת וסאדאת נאם בערבית. שני המנהיגים ציינו בנאומיהם ב מוקדם בבוקר ה-20 בנובמבר ביקר סאדאת במסגד אל-אקצא והשתתף בתפילת חג הקרבן וכן ביקר בכנסיית הקבר. כנסת את מועד הביקור בירושלים, בחג הקרבן, המציין את מעשה ההקרבה של אברהם, אביהם המשותף של העם היהודי ושל העם הערבי. סאדאת סיפר על החלטתו 'ללכת לארץ היריב, כאשר עודנו במצב של מלחמה' ועל רצונו להרוס את חומות העוינות והחשד המפרידות בין העמים. הוא הבטיח לישראל שתוכל לחיות בקרב העולם הערבי בשלום ובביטחון. עם זאת הדגיש שלא בא לחתום על הסכם נפרד, אלא על שלום 'צודק ויציב', שחייב להתבסס על העקרונות הידועים: נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית, והקמת מדינה פלסטינית. הוא לא הזכיר את אש"ף. לדעתו, איש אינו יכול להתנגד לעקרונות אלו. בגין בתשובתו הביע הערכה לאומץ לבו של סאדאת ודיבר על רצונה של ישראל בשלום עם כל שכנותיה. הוא הזמין את הנשיא אסאד, את המלך חוסיין ו'דוברים אמתיים של ערביי ארץ ישראל' ללכת בדרכו של סאדאת ולבוא לשיחות שלום. הוא חזר על עמדותיה של ישראל שלא תוכל להיענות לתביעות מצרים, והציע המשך הדיונים על בסיס החלטות 242 ו-338 בוועידת ג'נבה או בקהיר. צילום: לע"מ בסוף דבריו, ששוסעו כמה פעמים בקריאות של נציגי המפלגה הקומוניסטית (רק"ח), אמר 'זה יום מיוחד לבית-הנבחרים שלנו. אשא תפילה, שאלוהי אבותינו המשותפים יתן בנו חכמת הלב הדרושה כדי התגבר על קשיים ומכשולים, על דברי הסתה ופגיעה; ובעזרת השם נגיע ליום המיוחל, שאליו כל עמנו מתפלל – השלום'. לאחר מכן נאם גם שמעון פרס, שהדגיש את האחדות הלאומית בשעה זו ואת רצונם של כל חלקי הבית בשלום.
