שלומית אשר, יזמת, אשת שיווק ברשת, כותבת, אבל קודם כל, אימא. מספרת בטור אישי, את מה שכולם מטאטאים מתחת לשטיח. להיות אימא זה מתוק, אבל לא תמיד מלקקים דבש. חנוכה עם הילדים. כל שנה אותו חג. באותו זמן. לא תמיד עם אותם ילדים. כל מסיבת חנוכה, תמיד את היא זו שתישאר עם חצי סופגניה ביד, כי הקטנצ'יק שלך כבר נחנק משתי הסופגניות הקודמות שאכל. ולמרות הדיאטה, ולמרות שנשבעת לעצמך שלא, את תאכלי את החצי שלו, כי אסור לזרוק אוכל... כל שנה את מודה לאל, שפך השמן הספיק רק לשמונה ימים. חודשיים קודם, כבר כל ערב של החג סגור, עם מי מדליקים נרות ואיפה. אין ספק שגם אם החג היה נמשך שמונה עשרה יום, עדיין הייתם מוצאים עם מי לחגוג כל ערב. כל שנה, את עושה דווקא. אפילו שאת יודעת שבישול ואפיה זה לא הצד החזק שלך, תמיד כמו כל שנה את תנסי לטגן לביבות, ממש כמו שאימא שלך הייתה מטגנת, ותמיד הלביבות שלך יצאו שרופות ושחורות. לפעמים צריך לדעת לוותר, זה לא להפסיד. זה לתת לקיבה לנצח. גם אם תרצי או לא, אף אחד לא ישאל אותך, והילדים יחזרו עם חנוכיות מקושטות ומעוצבות מהגן. אין ספק שגם לך, כמו כל אימא גאה בישראל, יש אי שם בבית, מגירה מלאה חנוכיות מיוחדות, מכל שנה בכל גן של הילד. אז מה עם הבכורה חגגה לפני שנה בת מצווה. זו מזכרת. לכל אחד יש תפקיד בחיים. יש יעוד. על כיסא יושבים. על הסולם מטפסים. אז מי קבע שהסביבון צריך גם להאיר באורות צבעוניים, לשיר ולנגן, או אפילו לצייר? סתם להסתובב כבר לא נאה לו? בכל מקרה, כל סביבון שיקנה בחנות, ככל צבעוני או מיוחד שיהיה, אחת דינו, להישבר. עוד לא קם הסביבון, מ"הסביבונים המיוחדים והמעוצבים" שהצליח להחזיק שנתיים ברצף. אז נכון שפך השמן דלק שמונה ימים. נכון שהיה אחלה נס. אבל בשביל עשר דקות של טקס הדלקת נרות כל ערב, הילדים צריכים לקבל חופש ממוסדות החינוך שמונה ימים שלמים? אין ספק שהקטע הזה של "מעטים מול רבים" מתאים גם לציבור ההורים המתוסכל שאינו עובד במשרד החינוך וצריך להפעיל מערך לוגיסטי מתוחכם, עם צי של סבתות וביביסיטר, שלא היה נופל ברמתו מול מערך הפילים של אנטיוכוס. כדאי שנפנים טוב. לביבות.סופגניות, לאטקס, ספינג'. לא משנה באמת מי קורא לזה ואיך. או אין קשר מאיזה עדה את, או מה המוצא של בעלך. האוכל בחנוכה. משמין. נקודה. וככל שנבין את זה מוקדם יותר, כך ייטב. בתור אימא, תדאגי שהשדכן או "המהדק" בשפת העם, תמיד צריך להיות בכוננות. הרי זה ברור שלא משנה כמה טוב זה ישב על הראש, ברגע שתחזרו הביתה ממסיבת החנוכה, הנר שעל הכתר לראש הילד יתנתק, והזאטוט יבכה, כאילו הוא מזדהה בצורה נפלאה עם העובדה שהיוונים טמאו את בית המקדש. אין צורך להיות ממש מקוריים. שוקולד, ריבת חלב, חמאת בוטנים, או אפילו וניל. כמה שלא תנסו להיות יותר מגניבים, הילד תמיד ירצה את הסופגנייה עם הריבה. זהו בהחלט פרי של חינוך למסורת. ועם כמה שיותר אבקת סוכר מלמעלה, עדיף. אין ספק, שפם זה באופנה.
