רב"ט מתי ילובסקי, התאושש מהפציעה הקשה לאחר שספג כדור בבטנו. בהיתקלות, לפני לושה חודשים, נהרג חברו, נתנאל יהלומי ז"ל. הוא נולד וגדל ביישוב הדתי נחלים שליד פתח תקווה, השלישי מבין חמישה ילדים. הוריו, נתן ולאה, נטעו בו הרבה ערכים ואהבת הארץ. אבא שלו היה קצין בגבעתי והגיע עד דרגת סא"ל במילואים. בכיתה י"ב במהלך משחק כדורסל נפל על ברך ימין. "קרעתי את הרצועה. הייתי חייב לעבור ניתוח ושיקום, וכל הזמן ישב לי בראש רק דבר אחד: לעשות הכל שלא יורידו לי פרופיל, כי היו לי תוכניות גדולות לצבא. רציתי להתגייס לקרבי, להגיע רחוק". ילובסקי התגבר על הפציעה והתגייס למסלול הסדר. הוא למד שנה וחצי בישיבה בקריית שמונה ואחר כך התגייס לשנה וארבעה חודשים. ילובסקי חזר השבוע לגדוד שלו בתותחנים וסיפר לעיתון "ישראל היום" על האירוע, "ראיתי דמות עם כאפייה בערך 70 מטר מולי. היה לי מעצור בנשק כי טענתי פעמיים, אז החלפתי מחסנית, צ'יקצ'קתי כמו שמתפעלים מעצור, ועברתי לחצי כריעה. יריתי עליו שני כדורים. אני חושב שפגעתי בו, אבל מייד הרגשתי מכה חזקה בבטן שהעיפה אותי הצידה. שמתי יד על הבטן וראיתי שם חור גדול, מדמם. אמרתי, אני נגמר. התחלתי להגיד תהילים והוספתי 'שמע ישראל'. הרגשתי שאלה הרגעים האחרונים שלי". לפני שהועלה לאמבולנס הצבאי ראה לידו את האלונקה המכוסה. יד אחת לא היתה מכוסה, והוא ראה עליה את השעון של יהלומי. והוא ידע. "הייתי בהכרה עם כאבים חזקים מאוד. ראיתי שמטפלים בי כל הזמן, וביהלומי לא. היה ברור לי שהחבר הטוב שלי מת לידי". "היה לי נס ענק. כאילו אלוקים לקח את הכדור, העביר את הקליע דרך כל האיברים הפנימיים והוציא אותו החוצה בלי שהם ייפגעו. הרופא אמר לי אחרי הניתוח שהכדור פגע שני סנטימטרים בלבד מעצם בית החזה". לסיום אמר "יש לי תחושה חזקה של סגירת מעגל. ברגע שהבנתי שאני יכול לחזור ולתרום, לשמור על הארץ הזאת שאני כל כך אוהב, הרגשתי שהנותן הוא המקבל הגדול ביותר. זה חשוב לי בתור בן אדם. אני גם לא יודע אם זה רק לחמישה חודשים. אם ירצו אותי ליותר, הכל פתוח. אולי אצא לקורס מפקדים? אולי אגיע לקצונה? לך תדע. אני לא יודע מה יהיה. איך תעבור עלי שמירה של ארבע שעות בלי נתנאל, איך יהיו הסיורים".
