טעות. זה הכול. טעות ברישום הקרקע היא שהביאה למיקומו הנוכחי של בית משפחת גלנט. טעות. כך קובעת ועדת תכנון. זהו. לא גנב, לא שודד, לא עושק, לא פולש. סתם יהודי שהקריב את כל חייו הבוגרים למען עם ישראל. זהו יואב גלנט. סליחה, האלוף במיל יואב גלנט. אף אחד לא יכול לשכוח את רצח האופי שנעשה לאיש הזה שהביא לשקט ביטחוני בדרום והיה מועמד לרמטכ"ל. עמודי ענק בעיתונות תיארו אותו כשודד קרקעות, מטוסים הועלו לשמים כדי לתעד את חווילתו כאילו הייתה טירה של פריץ פולני. צלמי פאפרצי שמעולם לא חלמו לצאת את גבולות מדינת תל אביב הרהיבו עוז, שמו נפשם בכפם והגיעו עד נמושב עמיקם רק כדי שיוכלו לתעד את הגנב על רקע דלת המבצר שהקים על אדמות שעשק. אף אחד לא יכול לשכוח את מצעד הפרשנים והמומחים המשפטיים שעלו לשידור בכל בימת תקשורת כדי לצלוב את האלוף ולקבוע שאדם שכזה לא יכול להתמנות לרמטכ"ל. בוודאי, מי יוכל להפקיר את גורל חייליו ומפקדיו של צה"ל בידי טיפוס מפוקפק שכזה, טיפוס שכולם הכתירו כגנב מתנשא ומתנכר. אנחנו זוכרים את מצעד השכנים וכל מי שהכיר את גלנט מכיתה א' ואילך שהוזמנו לתכניות רדיו וטלוויזיה כדי לספר לנו על אופיו של האדם הזה, ובלבד שנמלא עוד שעות מלל אינסופיות שיחשפו בפני הציבור את אופיו המפוקפק של האיש הזה. וזה הצליח. הוא לא מונה לרמטכ"ל ובעלי אוזן רגישה יכולים היו לשמוע את אנחות הרווחה נפלטות דרך חלונות מערכות התקשורת שלנו. והנה, חלפו כמה חודשים, מונה רמטכ"ל אחר (שאין לפקפק כמובן בכישוריו שלו), והנה מתברר שהכול היה טעות כמאמר הגשש – טעה, טעות, טועים, טעו... אחרי כל רצח האופי לאיש, אחרי הרדיפה שחשו בני משפחתו, אחרי כל זה מילה אחת קטנה – טעות. הוא בעצם לא גנב ולא שודד. טעינו. לתומי חשבתי שבתקשורת שלנו ידאגו לפרסם בקול גדול את גודל הטעות. חשבתי שנקבל סיקור מלא של האירוע המטהר כדי שלא יישאר אדם אחד בישראל שיחשוב שהמועמד שהודח מכהונת ראש המטה הכללי של צה"ל הוא שודד קרקעות. חשבתי ופתחתי את חדשות ערוץ 2 כדי לשמוע על הפרשה ובעיקר על ההתנצלות שעם ישראל חייב לאיש, והנה הגיע רגע הדיווח. 20 שניות. זה הכול. אולי אפילו פחות. בקול יבשושי ואדיש דיווחה לנו יונית לוי על הטעות שהתגלתה ברישום הקרקעות והיא זו שהובילה לבניית ביתו של האלוף במקומו הנוכחי. 20 שניות. זהו. נעלבתי. לא בשמו של גלנט אלא בשמי, כאזרח המדינה הזו, ומיהרתי לערוץ 10. קיוויתי שאולי שם נקבל משהו קצת יותר ראוי, והדיווח אכן הגיע. מחשש להיקף דיווח דומה הסתכלתי בשעון מיד כשהוא החל וספרתי שניות. 24 שניות. זה הכול. 24 שניות של דיווח על הטעות שמחקה כאן קריירה של אדם שנתן את כל מה שיכול היה למען ביטחוננו והגנתנו מידם של הפורעים מעזה. 44 שניות שנראו בשני הערוצים אותו דבר, משהו כמו 'בואו נגיד את זה מהר, כדי שכמה שפחות אנשים ישמעו על הפאדיחה'. שני ערוצים ו-44 שניות. זה מה שהיה להם להגיד לו, לאלוף במיל' יואב גלנט... מר גלנט, סליחה.
