עיתונאי מעריב, קלמן ליבסקינד, אשר היה אחד מחושפיה העיקריים של "פרשת גלנט", טוען בתוקף כי הניסיון להציג את ההחלטות האחרונות כאילו גלנט "נוקה מכל חשד" הוא ספין מבית גלנט ומקורביו. בטור במעריב טוען ליבסקינד, כי "כמעט אף מילה שקראתם או שמעתם אתמול (ד') בעניין האלוף גלנט לא היתה נכונה ואפילו לא נשקה לעובדות. החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה שפורסמה ביום ד' איננה קשורה ואיננה משנה ולו מילה אחת מהממצאים הקשים שנפרשו בעניינו של גלנט, הן בסדרת התחקירים ב"מעריב" והן במסמכים של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקר המדינה". לדבריו, "מה שדווקא כן החליטה כעת הוועדה המקומית זה לגרוע סופית מהנחלה של גלנט עוד 350 מטרים, שטח ציבורי, שבהם עשה שימוש במשך שנים. אז איך הופכים סיפור שבו גלנט מאבד עוד חלקת אדמה, לנצחון היסטרי שלו? לאלוהי השקשוקות פתרונים". ליבסקינד מציין, כי ההחלטה כלל לא נגעה להשתלטותו על קרקעות חקלאיות בסדר גודל של עשרות דונמים, וגם לא לחלק גדול מהשטח עליו השתלט שלא כחוק סמוך לביתו, אלא ל"רצועת קרקע בת 350 מ"ר שנמתחה לאורך הגבול המזרחי של הנחלה. גלנט עשה בשטח הזה שימוש כאילו היה שלו, אף שגם הוא היה שטח ציבורי". ליבסקינד מסביר, כי "בשנת 2001 הגיש גלנט תכנית להוספת 60 מ"ר בנויים לביתו. במסגרת התשריט שצורף לתכנית הוא העביר לוועדה שרטוט של הנחלה שלו כשהיא גדולה ב350- מ"ר מזו שאושרה לו במקור. כשהוועדה אישרה את התכנית והוסיפה עליה את חתימתה, סבר גלנט כי יש לו אישור מהוועדה שה350- מ"ר שייכים לשטחו. על השטח הזה הוא בנה - בלי אישורים ובלי היתרים - חניון לששה רכבים וסביבו גדר אבן". אחרי סחבת ארוכה, ואחרי ששופטת בג"ץ אסתר חיות נאלצה להתערב, החליטה סוף סוף הוועדה לגרוע מהנחלה של גלנט את השטח שלא היה שייך לו מעולם בגודל של 350 מ"ר. "אז איך בכל זאת, אחרי שגלנט נאלץ להפרד מעוד חלקת אדמה, הבינו כמעט כל כלי התקשורת ש"גלנט נוקה מפרשת הקרקעות??"? לא ברור. מה שברור הוא שזה עוד פרק עצוב אחד בסיפורה של עיתונות שהתעייפה מהעיסוק המטריד בעובדות", קובע ליבסקינד. לקריאת הטור המלא
