טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים כשנתיים, בחסדי ה', נולדה לנו בת לפני כארבעה חודשים ומאז אני מרגיש שהזוגיות שלנו היא לא מה שהיה פעם. אשתי יותר רגישה מתמיד, זו לא מי שהכרתי לפני החתונה. כל טיפת ביקורת או משהו שדומה לביקורת, הערה על אי-הסדר בבית וכדו' מביאים אותה להתפרצות בכי, התקפת זעם או הסתגרות בתוך עצמה. כל היום היא מכרכרת סביב הבת, גם אם היא ישנה וכבר אכלה והוחלפה (בטיטול), אשתי תלך, לפעמים אפילו כשאנחנו באמצע לשוחח (מה שדֵי נדיר בימים אלו), לבדוק אם היא נושמת והכל בסדר אצלה. אני מרגיש לא מוערך ולא חשוב בעיניי אישתי. בכלל לא מעניין אותה מה מצב רוחי ואיך אני מרגיש. אני חש שאנו נמצאים במצב לא נורמלי, חוסר תקשורת נורמלית ביננו (אם כבר משוחחים זה מסתיים הרבה פעמים כמעט לפני שזה התחיל), חיי השגרה מופרים-אשתי ישנה ביום וערה בלילה, בלילה אני כבר עייף אחרי יום עבודה, כך שיוצא שבקושי אנחנו מתראים והקשר הזוגי שלנו הולך ומתרופף מול עיניי. מה אני יכול לעשות על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, את אהבתינו כפי שהיתה רק לפני חצי שנה? תשובה: שואל יקר, קולות הכאב והערגה לקשר חם ואוהב נשמעים היטב מהדברים. עם זאת, חשוב שתדע לקחת בחשבון, לפני שאתה מופתע מהירידה במצב הזוגיות, שתי עובדות חשובות: א. אחרי לידה, המצב הרגיל הוא ירידה בזוגיות, אלא אם כן עושים מאמץ לשמר ולפתח את הזוגיות. מטבע הדברים, לידת ילד והטיפול בו היא משימה לא פשוטה שמצריכה המון כוחות פיזיים, נפשיים ו.. זמן. לכן, זה נורמלי מאוד שיקרה מה שתארת, עייפים מדי, לא מספיקים להקדיש זמן לעצמנו, ליחידה הזוגית (ולא המשפחתית-קרי: כולל הילד החדש..). ב. תופעה נפוצה נוספת, אולי קצת פחות מוכרת, תופעה שמתרחשת אצל זוגות צעירים. אחרי שנה-שנתיים של נישואין, חלה ירידה בזוגיות (גם ללא לידת ילד). הסיבה לך היא ביולוגית-הורמונאלית, בשנה-שנתיים (אצל כל זוג טווח הזמן קצת שונה) מופרשים מהמוח חומרים הורמונליים-כימיים שחלק מפעולותיהם הוא גם יצירת אווירה של רוגע, שלווה, מעין תחושה של "הַיי". באווירה כזו, חיים על פי הפתגם הידוע "על כל הפשעים תכסה האהבה", יש נטיה לסלוח בקלות, "להחליק" את הדברים הקטנים בחיי היומיום שאולי קצת מעיקים, אבל בסה"כ אפשר לחיות איתם. התקופה הזו, ראשית הנישואין, עם האווירה הטובה שקיימת בדר"כ (כן, יש גם זוגות שכבר בתחילת דרכם רבים, אך אנחנו מדברים על רוב הזוגות) היא מתנה מהקב"ה. כך אני לפחות רואה זאת. זו "צניחה רכה" לעולם מורכב של זוגיות. עבור מי שהתרגל לחיות כפרט בודד, זהו מעבר לא פשוט, עם כל זה שחיכינו וציפינו להגיע לרגע המאושר, לעמוד יחד תחת החופה. פתאום צריך לשתף מישהו בהחלטות שלנו, להתייעץ, לקחת בחשבון שלדעה שלי ולמעשים שלי יש השפעה עקיפה או ישירה על עוד בן-אדם, להיזהר לא לפגוע - במיוחד שלא תמיד צופים מראש מה פוגע בו ומה לא. הקב"ה נתן לנו מתנה, את ההורמונים המרגיעים שעוזרים לנו לבנות , באווירה חיובית, את הקומה הבאה של האהבה. מעבר למה שהתרשמנו בתקופת ה"דייטים", חיי הנישואין יוצרים הזדמנויות רבות של נתינה והתמסרות הדדית התורמים רבות לפיתוח תחושה של שיתוף ושייכות, העומדים לנו, גם בשעות משבר ובתקופות פחות קלות בחיים. למשל, בתקופה שאחרי לידת הילד הראשון. לגבי המקרה שלכם, השילוב של תום תקופת הנישואין הראשונה (של תחושת ה"הַיי") עם לידת הילד הראשון שמצריכה השקעה של זמן רב וכוחות גופניים ונפשיים, מסביר מדוע אתה מרגיש ירידה בזוגיות. בנוסף, השינוי ההורמונלי שמתרחש אצל האישה אחרי הלידה גורם לה להיות יותר רגישה ופגיעה. לפעמים, כתוצאה מכך שהאישה מרגישה פגועה, היא תתקוף חזרה או תתכנס בתוך עצמה, כפי שתארת. יכול להיות שאתה תאמר משפט שהייתם יכולים לעבור אחריו לסדר היום, לפני הלידה ועכשיו אותו משפט בדיוק "יקפיץ" אותה לגמרי והיא תשיב מלחמה שערה, למרות שבלל לא התכוונת להעליב או לפגוע בה. חוץ מהשינוי ההורמונלי, תינוק חדש גורם בדר"כ גם לקיצור שעות השינה – שלך ושל אישתך בעיקר (בפרט אם היא מניקה בלילות). האישה כעת יותר עייפה, היא לא ממש ישנה בלילות- אין לה כוח פיזי להשקיע בשיחות נפש זוגיות, היא פשוט נרדמת... ולא בגלל שבעלה לא מעניין אותה. לעיתים, כבעל, לא תאמר קול וגם אולי זה לא הכי מדוייק לומר, שאתה מקנא בתינוקת, אבל יתכן בהחלט שאתה מרגיש שהטיפול בה גוזל את זמן האיכות הזוגי, שהיה לכם פעם.. עד כה תארנו את המצב, ואת הסיבות למצב. מה הפתרון? ראשית, המודעות לנורמליות של המצב היא חשובה מאוד. אף אחד בבית החולים לא כישף את אשתך ושום דבר מיוחד לא קרה לה. היא פשוט ילדה – על כל המשתמע מכך (שינוי הורמונלי, עייפות פיזית ונפשית וכו'..). בנוסף, גם אתם, כזוג – עברתם שינוי משמעותי בחיים. גם הפז"מ של התקופה הראשונה- של ההתאהבות וההורמונים מרקיעי השחקים, הגיע לקיצו. ובתזמון עם כל זה – זמן האיכות הזוגי שלכם התקצר, הפכתם מזוג לשלישיה, כאשר הצלע השלישית במשולש הזה (התינוקת הקטנה...) קטנה אמנם מבחינה פיזית, אך דורשת ה-מ-ו-ן תשומת לב, אהבה וטיפול. זה לא אומר שזה בא על חשבונך, כי אתה פחות חשוב ומוערך, אלא מתוך הערכה שאתה יותר גדול וכבר יודע "להסתדר לבד". עם כל ההבנה למצב, חשוב מאוד מאוד דווקא בתקופה הזו (שהצֶפִי הוא ירידה בזוגיות), לשמר את הזוגיות, לפנות זמן איכות זוגי – לשניכם יחד, בלי הסחות הדעת (כמה שניתן). שוחח על כך עם אישתך, אני בטוחה שהיא תסכים על חשיבות העניין ואתה תיווכח שהיא אוהבת אותך, רוצה בקרבתך ומעוניינת להשקיע בזוגיות שלכם (למרות העייפות הכרונית שהיא משדרת). אפשר לשלב את זמן האיכות הזוגי יחד עם הטיפול בתינוקת ובכך כביכול לחסוך בזמן (המצרך הנדיר בתקופה הזו, בפרט כאשר אם הוא קיים-הוא מוקדש לשינה בדר"כ...). למשל, לצאת יחד לטייל, עם התינוקת בעגלה, ותוך כדי טיול רומנטי גם להרדים אותה. אפשרות נוספת (למי שלא צריך ריכוז מיוחד כדי לעשות אמבטיה לתנוקת), בן זוג אחד עושה אמבטיה לתינוקת והשני עומד לידו ובכך משדר שותפות לטיפול בתינוקת וגם "משעשע את רוחו" של בן הזוג ומושחח איתו תוך כדי הסיבון והשטיפה של התינוקת באמבטיה. כמובן שהכי טוב ומומלץ למצוא זמן שקט לשניכם, בלי שהטיפול בתינוקת ברקע. למשל, לבקש מההורים (הסבא והסבתא הטריים) לשמור עליה לשעה קלה ולצאת יחד (אם אישתך מניקה-אפשר לשאוב חלב או לתת "מטרנה", אפשר למצוא פתרונות). חשוב יחד עם אישתך על עוד דרכים נוספות המתאימות לכם, על מנת למצוא זמן לשיחות נפש ולאינטימיות זוגית החשובים כל-כך. אחרי הכל, גם לכם וגם לתינוקת- חשוב שיהיה תא משפחתי והוֹרִי מבוסס, יציב ואוהב. בשלב מסויים, עם הזמן, תווכחו שאתם כבר מצליחים לשלב בסדר יומכם את המשימות החדשות ש"נולדו" יחד עם התינוקת, תהיו מיומנים יותר והחיים יזרמו יותר בקלות, ועד אז - בהצלחה! שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
