הרב יונה גודמן מספר שלמיטב ידיעתו, רוב ההורים ורוב המורים גורסים שאין טעם או צורך לדבר עם ילדיהם על חגיגות הגויים והנוצרים המתרחשים סביב סיום השנה לפי מניין טעותם. לדבריו, רוב המבוגרים שמחים שאנו בארץ, כשאין קישוטי "חג" ברחובה של עיר (כמעט...) ושילדינו גדלים כיהודים בריאים בארצם. נוכח מצב זה, המבוגרים פשוט מתעלמים מה"חג". בדבריו חולק הרב יונה על עמדה זו, וטוען כי ילדינו חשופים הרבה יותר ממה שנדמה לנו לדיווחים על החגיגות המתרחשות בכל העולם – מהאלפים המתכנסים בטיימס סקוויר שבניו-יורק ועד הופעת הזיקוקים שברחבת הקרלמין. לדבריו, גם ילד שלומד בבית ספר תורני, יתכן מאוד ובהסעה הוא שומע ברדיו דיווחים על החגיגות בעולם ולדאבוננו, גם בארץ. כן מציין הרב יונה שיש קבוצות של בני נוער שלנו, שיוצאים בלילה זה לחגוג. נוכח כל אלו, הוא מציע לדבר עם ילדינו, גם התמימים, על המתרחש, תוך ניסיון להציע להם מבט יהודי על אתגרי חיינו. ברם, בניגוד למקובל, הוא מציע לנו לא להתמקד בהסברת האיסור ההלכתי החמור של התייחסות לחגי עבודה זרה. לדבריו, הילדים שהולכים למסיבות לא עושים כן בגלל עבודה זרה ואף המארגנים בארץ רחוקים מעבודה זרה. הרב יונה מציע להעמיד את הדגשים החינוכיים, אותם לדעתו יש למסור גם לילדים שרחוקים מכל זה, על תחומים אחרים לגמרי. בין השאר הוא מציע להתמקד בשאלות של "מתי חוגגים" בעם ישראל לעומת הגויים, וכן כיצד סוגרים ופותחים שנה אצל עם ישראל לעומת אצל הגויים. לדעתו של הרב יונה, דווקא בהיותנו עם עצמאי בארצו, יש כעת הזדמנות לדבר על הנושאים, לא רק כדי להקנות ידע אלא גם כדי לחדד מסרים רוחניים חיוניים.
