תערוכת קבע חדשה וייחודית תיפתח בקרוב במרכז מורשת יהדות בבל. בתערוכה יוצגו בין היתר כלי נגינה מקוריים מעיראק, כגון: סנטור, קאנון, עוד, נקאראת (תופים) ועוד, שמאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור היסטורי מרגש. במרכז המורשת מציינים כי מדובר בכלים רבי ערך שחלקם אוחסנו בכספת המוזיאון במשך למעלה מ-20 שנה והם יוצאים לאור לראשונה לכבוד התערוכה. ביומן ערוץ 7 ניצלנו את ההזדמנות כדי לשוחח עם היהודי האחרון שעלה מעיראק, אימד לוי, שכיום מתגורר ברמת גן ובעברו היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיראק, שוחט, רב ואיש חברא-קדישא. בראשית דבריו מספר לוי כי כעת נותרו בעיראק שישה יהודים מבוגרים שמתקשים לשנות את אורחות חייהם ולשקול עלייה לישראל. על העלייה לארץ הוא מספר כי בשנותיו האחרונות בעיראק סייע ליהודים לא מעטים לעלות ארצה, מהלך שבוצע דרך ירדן, שם נפגשו עם אנשי השגרירות שהובילו אותם עד לישראל. על החיים בישראל לאחר שנות שלטונו של סאדאם חוסיין ואף לאחר מכן, הוא מספר כשינוי תהומי בין כל שהורגל אליו בעבר, ובראש ובראשונה מדובר בתחושת היהודי החופשי. "בעיראק היית אדם לא חי, וכאן אתה יהודי במיליון אחוז", הוא אומר ומספר על מעקבים שערכו אנשי השלטון אחרי יהודי המדינה כאשר כל פרט וכל בקשה מתועדת ומתויקת היטב, כך גם שיחות טלפון מואזנות על ידי אנשי השלטון וההשגחה מבוצעת על כל צעד ושעל שביצעו. בתקופת סאדם חוסיין, מספר לוי, לא העז איש לדבר על ישראל, אך לאחר נפילתו ניתן ליצור קשר טלפוני ישיר עם ישראל, אך עם זאת עדיין לא לדבר בגלוי על אפשרות של מעבר לישראל. על עלייתו שלו ארצה הוא מספר כי זו הגיעה לאחר איומים חמורים על חייו. מכתב שהונח על דלתו בישר לו שאם לא יעביר סכום עתק לגורם כלשהו הוא יישחט. הוא עצמו לא חשש, כך הוא מעיד, אך חברו הזמין משטרה שהוצמדה אליו על מנת לשמור עליו. החבר המדובר הבהיר לו שלא יוכל להישאר עוד בעיראק וכך החלה ההכנה לעלייתו ארצה, עלייה שגררה נטישה של רכוש רב בעיראק. "יש לי ארמון שם", הוא מספר. קשר חם ומיוחד נרקם בין לוי למרכז למורשת יהודי בבל. ראשיתו של הקשר עוד בימים בהם היה בעיראק, שם תיווך וסייע להעלאת יהודים בעקבות הקשר הזה. כאשר הגיע ארצה "שלחו לי נהג של המרכז ולקחו אותי לחמישה ימי מנוחה בכפר המכבייה. מרדכי בן פורת (מנהל המרכז) שלח אותי לסיור לראות את הצפון", הוא מספר ומוסיף כי בימים האחרונים התהדק הקשר הזה כאשר התחתן לפני ארבעים יום עם עובדת המרכז שאותה פגש לפני כשנה במקום. כעת הוא ממתין לתערוכת המוסיקה שתיפתח, להיזכר במנגינות שאותן הוא פוגש כעת רק בבית הכנסת שבו הוא מתפלל, וגם לפגוש דמויות שהכיר בעבר הרחוק.
