רחובות ערי ישראל מלאו בימים האחרונים שלטי בחירות ענקיים מטעם רשימת "הליכוד-ישראל ביתנו", מהם נשקפת אלינו דמותו הנחושה והרצינית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. תמונתו של נתניהו, שגודלה עצום כגודלן של תמונות מנהיגים המוכרות לנו ממדינות טוטאליטריות, מלווה בססמה הלא מקורית במיוחד "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה". השילוב בין תמונת ענק והביטוי "ראש ממשלה חזק" מפחיד אותי, פשוט כך. זהו קמפיין שמנסה לשווק לאזרחי ישראל את התפיסה לפיה חוזקה של המדינה תלוי בחוזק שהיא מעניקה למנהיג. כביכול אמרנו לכם, "אם לא תבחרו ראש ממשלה חזק, אם לא תחזקו את ראש הממשלה, תהפוך מדינת ישראל כמדינה למדינה חלשה יותר. הדרך למדינה חזקה, העומדת איתן מול האיומים מבפנים ומבחוץ, עוברת דרך בחירת ראש ממשלה חזק". הזיהוי מנהיג-מדינה הוא זיהוי אופייני למשטרים מסוג מאוד מסויים, משטרים בהם הממשל כולו בנוי על דמותו של המנהיג. אלו אינן חייבות להיות מדינות טוטאליטריות מהדגם הישן. בימינו ישנן מעט מאוד מדינות בהן עדיין שולט "שמש עמים" כדוגמת סטאלין בשעתו. אך גם שלטון כמו שלטונו של פוטין ברוסיה ממחיש באופן מאוד בוטה את הסכנה בכמיהה למנהיגות חזקה, כמיהה טבעית, זאת יש להעיר. חשוב לציין, טענתי איננה נגד השאיפה למערכת שלטונית יציבה. השאיפה שמפלגת השלטון תהיה גדולה מספיק על מנת לספק לראש הממשלה גב יציב לביצוע פעולות שלטוניות היא שאיפה ראויה מאוד. אלא שהססמאות על הקירות אינן "ממשלה יציבה - ישראל חזקה", ואפילו לא "ליכוד אחד גדול מול כל השמאל" כפי שקראו ססמאות הבחירות אי אז בשנים, כפי שהמבוגרים שבינינו ודאי זוכרים עדיין. שימת הדגש על דמותו של מנהיג, למרות שברור שבמערכת הבחירות הנוכחית אין לה משמעות רבה מידי (ברור שנתניהו יאלץ לצרף לממשלתו לפחות 3 מפלגות על מנת להקים קואליציה יציבה, מה שיהפוך אותו לראש ממשלה לא חזק במיוחד), מסמנת תהליכים לא בריאים שעוברים על החברה הישראלית ועל מפלגת השלטון שלה.
